אתם מוזמנים www.nuliomer.com

שלום!

אני שמחה להזמינכם לבקר באתר הבית החדש שלי www.nuliomer.com

מודעות פרסומת

פנייה מהתנועה להחזרת ה"אמרתי לך?!…" לשיח היומיומי

 

התנועה להחזרת ה"אמרתי לך?!"  אוספת בימים אלו עשרות  אלפי חתימות של צודקים מתוסכלים וממורמרים  להחזרת שתי המילים החשובות הללו  לשגרת השיח היומיומי.  להווה ידוע לך שה"אמרתי לך?!" מהדהד באוויר  אותו רגע קדוש גם אם אינו נאמר בקול רם  ע"י בעל  ה"אמרתי לך" שמתאפק וחונק מילים אלו בסבל ישוּעי.
תענוג צרוף ונדיר זה, של אמירת "אמרתי לך?!" ע"י האדם בזמן הוכחת צדקתו כאשר הזולת אינו יכול בשום פנים ואופן להכחיש זאת  נלקח מאיתנו  בשנים האחרונות  בשם האצילות, הטקט וההתחשבות בו ,בזולת.

התנועה דורשת כעת מהזולת להתחשב בחזרה, ושבאצילות טקטית יספוג  צרורות של "אמרתי לך?!"  שהצטברו  אצלנו שנים. אנו מודעים לכך שבשל ההצטברות  הנ"ל במערכת יש תופעה הדומה ל"אבנית" , מה שבהחלט יכול לבוא לידי ביטוי באמירת "אמרתי לך?!" גם לא במקום שלא לצורך ושלא לעניין ועל כך אנו מתנצלים כמובן מראש.
 

אנו פונים לכל מי שחפץ להצטרף לתנועה לצרף את חתימתו בזאת

בכבוד רב
 יו"ר התנועה

להבה עוז לפידות

 
 
 

המילון הקומי יצא לאור

שלום לכולם!!!

ממחר, יום א ' ה19.4.09 , יהיה הספר "הקפריזה והזוּגוּש- מילון קומי לנשים ולגברים" בהוצאת ה'קיבוץ המאוחד' – בחנויות הספרים.

זהו מילון קומי נועז (יש אומרים אפילו חתרני במידה מסויימת) בו יש הגדרות חדשות למונחים קיימים (ומומצאים)העוסק בהתנהלות הישראלית סביב סקס, זוגיות ומוסכמות חברתיות. כמו בכל מילון גם פה יש משפטים לדוגמה לשימוש המילה בשפה, אלא שכאן המשפטים נאמרים דרך דמויות קבועות ואחרות , ומהגדרה להגדרה, מא'עד ת' -דרך השימוש במונחים , הדמויות עוברות טלטולים , מהפכים והפתעות, (אפילו רצח!) מה שנותן עוד פן למילון, שאפשר גם לראותו כמו להצעה לסלנג חדש .

עריכה: יעל ישראל

איורים: מירה פרידמן

עיצוב גרפי: יאיר אביבי

 

בעבר פרסמתי קטעים מהספר תחת השם: מילון הפנויה המפוכחת

http://www.notes.co.il/nuli/50382.asp

 

מקווה לראותכם בארוע ההשקה , פרטים  בהמשך

נולי

הבית שעיצבתי והבת זוג שקצת עיצבנתי

 
הסלון שלי צילום יונתן בלום

המטבח שלי צילום : יונתן בלום

 
 
אני  אוהבת לעצב בתים.  כיף לי להגיע לבית נטול צומי מבעליו, (בדרך כלל מדובר על אורגניזם מהזן הגברי) שכל קשר בין קירותיו, רהיטיו , אביזריו הוא מקרי לחלוטין, למעט האלמנט האסתטי החוזר הקיים בכל חדרי הבית : גרב משומשת על הרצפה. בסקרנות  אני שואלת את בעל הגרב אם הוא מתעקש, למשל , לשמור את המזרקה המהבהבת המקושטת בצפרדע חיננית, או שאני  רשאית לקבור  אותה לאחר כבוד יחד עם הבד ההודי הדהוי שכיסה בנואשות את הספה החוּמה שמזכירה חוֹמה וביצרון (שקיבל מאיציק, גיסו האחלה גבר) . אם אני נתקלת בהבעה נדהמת אני יודעת שעלי לשתוק , לעבור נושא , ולחזור לדבר על הרחקת אלמנטים שונים כגון אלו  מאוחר יותר, ובדרך אגב כמובן.
 
עיצבתי , נכון יותר עשיתי דקורציה (כי אני לא שוברת קירות או מזיזה אינסטלציה או חשמל) בבתים של חברים בשנים האחרונות. בחרתי צבעים וצבעתי במו ידי המסוקסות קירות, משקופים ודלתות, זרקתי  פרטים ישנים ומהוהים  והלבשתי כורסאות וספות בבגדים חדשים  , קניתי  אהילים חדשים במקומות שהנורה צרחה ללא הרף לבעליה :" תלביש אותי כבר! אני עירומה! זה לא נעים לי ככה!"
היה לי סיפוק והנאה בכל רגע, גם בתהליך , בעבודה עצמה, יצירת  האמון עם בעל הדירה, שמיום ליום הבעת הבלבול וחוסר הישע התחלפה לעליצות  עיזית משובבת לב.
ויום אחד החלטתי שאני רוצה להתפרנס מזה. פרסמתי ידיעה בפייס בוק הפונה לציבור שרוצה שינוי מהותי בבית ללא מועקה  כספית,  ללא סחבת של זמן וללא תלות בשיפוצניק שמחליט פתאום לקחת לו נופש מספר ימים באמצע השיפוץ . צירפתי כמה תמונות של הבית שלי שפורסמו ב'את' – בכתבה על עיצוב בתים לא סטנדרטי , וכמה ימים לאחר מכן הגיע טלפון.
קול גברי עם ניחוח  קיבוצניקי היה מעברו של הקו:
"שלום , זה בקשר לשינוי ".
ברגע הראשון לא הבנתי על מה הוא מדבר. "שינוי"? מה, המפלגה? כמעט שאמרתי שאני לא פעילה פוליטית  או שזה טעות במספר, אבל במקום , שאלתי במקצועיות :" מה?"
"שינוי" חזר הקול העצי המחמם, "שינוי בבית".
"אה" עניתי שוב, ברוב מקצועיות.
הוא סיפר שהוא ואשתו עברו לדירה שירשו מסבתו שעד עכשיו השכירה אותה . שהדירה במצב נסבל אבל נראית על הפנים . קבענו שם פגישה למחרת בבוקר.
 
הבחור פתח את הדלת.
"יוחאי?"
היוחאי חייך והזמין אותי פנימה. כמה שהוא יוחאי, נאנחתי ביני לביני. יש לי חולשה נוראית לבוקים שיש בהם אלמנט של סיקוס. משהו בהם נקי מבפנים, ואם יש להם כפות ידיים חמות ויבשות יש  לי את כל הנתונים להפוך לאווילה משרישה חסרת מצפון .  צעקתי על עצמי בלב להתעשת מייד. להיות מקצועית ולחייך  פחות. הוא עוד עלול  לחשוב שאני  מסוממת או שיכורה.
 
הדיירים הקודמים ציירו על דופן הקיר במטבח ציור פסיכודאלי מהמם, אבל למעט היצירה המפעימה הזו , שנראה היה שיהיה לא פשוט להסתירה, המטבח נראה היה מוכן לפעולה. הסלון  נכח מבויש ומדוכא, גם בו נעשו מעשי יצירה משוגעים , והחדר הנוסף היה מאוכלס בג'אנק וריהוט של סבתא.
 
יוחאי הכין  קפה והתיישבנו במרפסת. הוא פרש את רגליו  הארוכות בואכה מוא ואת ידי הנגר שלו שילב מעל ראשו.
"אז מה את אומרת"
 שאתה בול הטעם שלי חשבתי ובקול אסרטיבי אמרתי:
" נראה לי לצבוע את הקירות בצבע שמנת, משולב עם צהוב במטבח ואדום בסלון. אבל רגע.. לא כדאי לחכות לאשתך?  שניכם צריכים לאהוב –"
" אורנה היא .. לא אכפת לה כל כך , את יודעת.. "
"? מז"א? "
יוחאי חייך חיוך ירקרק :" היא עכשיו בסדנת ויפאסנה. היא לימדה יוגה אבל פיטרו אותה כי צעקה בשיעור על מישהי .היא אוהבת שקט  "
 לא סובלת אותה
 "  ואתה?"שאלתי בקול –" מה אתה עושה?"
" גנן. יש פה אור בדירה.. אני אמלא אותה בעציצים. טוב, אני צריך לקחת את התאומים מהגן "
ואני חושבת : גנן..אוי… יש להם תאומים… כמה אני אוהבת ילדים קטנים
 
עשיתי רשימה של כל הדברים שיש לעשות בדירה. אמרתי לו שיש באמתחתי שיפוצניק שאני סומכת עליו , אבל יוחאי אמר שאין צורך , שהוא ישמח לעשות כל מה שצריך, הוא לקח חופש מהעבודה כדי לארגן את הדירה,  
וחתמנו על  הסכם .
 
למחרת הוא ואני נפגשים  בחנות לחומרי בניין. אני בוחרת את הצבעים, ומרגישה איתו מין נוחות לא נוחה בכלל- כאילו אני בת הזוג שלו , משהו באווירה נראה כל כך טבעי , כאילו הוא ואני זוג כזה נחמד שקונים צבעים לדירה שלנו. תפנטזי פסיכו, למה לא, אני נוהמת על עצמי בדרך לדירה.
 
כשבאתי למחרת על מנת להחליט מה שמים איפה למה כמה ואיך – יוחאי לבש תחתונים קטנים, שארזו את שני כדורי התחת שלו  למשעי. את צרור הדברים שמקדימה לא העזתי לבדוק. הוא הרגיש עם עצמו נוח לגמרי. "קפה?" שאל בכיף. "בטח.. בטח."
והוא יושב מולי ומתחיל לספר לי סיפורים על עצמו, אישיים כאלה.
אני מוחמאת . אלוקי האורגניזם הגברי! אני לא מכירה גברים פתוחים כל כך. מה זה? למה הוא מספר לי פרטים אינטימיים כאלה? אני אישה זרה , לא חברה שלו- מעצבת לו ולאשתו המעצבנת את הדירה, מה קורה פה? הייתכן שהוא-
מה-
 נדלק עלי?!?
והמבט שלו עונה לי שכן, ועוד
יך.
 
אבל אני מקצועית. סופר דופר מקצועית. אני קמה. הולכת לחדר הילדים. הוא אחרי.  "תגידי", הוא מהרהר בקול רם וחם, "בהצעה שלך יש פונקציה של ציורי קיר, נכון? אולי תציירי פה משהו על הקיר? "
 "בטח, אצייר עץ עם פירות שונים, הקטנים יוכלו לזהות איזה פרי מצויר איפה."
הוא מתלהב.
 אה, נו, אני פה בשביל לעצב לך את הבית. יוחאי יוחאי.
והוא נעמד קרוב מולי ממש ס"מ ממני, אני מורידה את הראש כמו בתולה מבת עקיבא. הוא נשוי הוא נשו הוא נשוי
 
ובארבעה ימים הבאים אנחנו עובדים בדירה, אני מדביקה טפטים שנראים כמו אבן על הארונות במטבח, הוא צובע את הקירות בצהוב , אני מציירת את העץ בחדר ילדים, הוא מתקשר לקנות מיטת קומותיים  דרך אתר אגורה, קונים ביחד שולחן לסלון   ושטיחים בנחלת בינימין, אהילים בוולפסון  והמוכר אומר לו :" יש לה טעם טוב לאשתך!"
 אנחנו מגחכים מין  גיחוך  חצי בתולי חצי דקדנטי.
וכשאנחנו חוזרים ביום החמישי מקניות אחרונות  הדלת פתוחה. יוחאי מחוויר , אני מייד מרגיעה אותו:" לא נורא, פרצו! נזמין משטרה, אבל במילא אין כאן מה לגנוב"
 
 אנחנו נכנסים בזהירות מפוחדת ארנבית, והיא בסלון. אורנה. סביבה טישואים משומשים, וכוס תה על השולחן .
"חזרתי ." היא מיבבת.  "אני מצוננת.. האפצ'ים שעשיתי הפריע  ושלחו אותי הביתה ."
יוחאי , מבולבל לגמרי, אומר מילה אחת:" וואלה.."
היא בוחנת אותי  ואני יודעת שאין לה מושג מי אני ומה אני עושה בביתה.
"אני אה.. אני  עיצבתי לכם את הדירה… "אני אומרת לה בנחמדית.
והיא :" וואלה? סחטיין עלייך.. יצא סבבה " ואז, אני קולטת ממנה הרף של  מבט  אליו שואל ופגיע , והמבט סוגר  אצלי הרמטית הכל.
את המחשבות, הפנטזיות והריגוש.
 
אני מסמנת לי ללכת.עכשיו.  סיימתי את הרומן שלא היה. וסיימתי את הבית.
למחרת חיכה לי צ'ק בתיבת דואר. איליו צורף פתק: " הייתי, לא העזתי לעלות . כי את את. הבית נראה מדהים. תודה על הכל. יוחאי".
 
*  כל קשר בין הכתוב לעיל ובין המציאות מקרי ביותר.   בסיפור האמיתי מדובר בגבר גרוש עם שני ילדים , שלא הייתה בינינו כל ויברציה מהדהדת.הקשר היה ידידותי ומקצועי .  

 הקוראים היקרים המתמלאים תשוקה בלתי מרוסנת לשלוח תגובה מוסרנית נוזפנית עלי אישית כמפרידה זוגות חסרת לב מעידים שלא קראו את הכתוב עד הסוף, ואי לכך תגובתם תימחק . 
 

 

המטבח- אחרי


חדר ילדים

 
 

 
הסלון- לפני

.
ילומי אחרי – ניני משה
 
 
 
 
 
 

מיצב וידאו ארט " בּוֹר ועם הארץ" – מים שישי במוזיאון ' ינקו דאדא' עין הוד

הודעה לתקשורת
תערוכה חדשה במוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד
 
 
נולי עומר
בוֹר ועם הארץ
מיצב וידיאו ב"בור"
 
פתיחה: יום שישי, 26.12.08, בשעה  13:00
 
בימוי ועריכה: עמית גורן
צילום: ניצן (ניני) משה
 
מיצב הווידיאו בוֹר ועם הארץ הופק במיוחד לבור – חלל תצוגות הווידיאו הייחודי במוזיאון ינקו-דאדא. זהו בור של ממש שנכרה ביסודות המפלס התחתון של המוזיאון. המיצב עוסק בזירה ה(תת)-תרבותית העכשווית בארץ. כאן
היא מתורגמת לסוג של תאטרון אבסורד קומי-טרגי בגילומה של נולי עומר, המשחקת שלוש דמויות של נשים שכל אחת מייצגת חתך חברתי אחר. שלושתן "קרבנותרבות" המחכות במספרה לטיפולו של "מעצב הראש".
 
שלושה מוניטורים ממוקמים בבור ואחד מחוץ לו. בבור מוצגות שלוש דמויות המדברות זו עם זו ומגיבות האחת לדברי האחרת. כך מתקיימת שיחה בין שלושתן ובין שלושת המסכים, שבכל אחד מהם מוקרן גוון עכור אחר של התרבות, בדומה לערוצי הטלוויזיה שבהם "האח הגדול" מכתיב את הטון והתוכן. מהשיח, המיקום והמראה האבסורדיים של המוצג בבור, עולה המהות הנבובה והמנוונת של התרבות הישראלית העכשווית. מחוץ לבור מוקרנת דמות של אישה זקנה הקוראת ספר אודות האימפרסיוניסטים. הזקנה, שמרבית חייה שייכים לזמן עבר, מהווה ניגוד אנושי איכותי ותרבותי למתרחש נמוך בהווה, למטה בבור.
 
המיצב הינו מחווה למחזהו של סמואל בקט "הו הימים הטובים".
 
מיצב הווידיאו בבור נפתח כחלק מאירועי "חגיגאדא בחנוכה" במוזיאון, ויהיה פתוח לקהל במשך חודש ימים.
 
 
הפרויקט בתמיכת פרוטק מערכות מולטימדיה מוזיאלית, ומספרת גזוז.