מה המשותף לשלאף שטונדה, נימוס ו- יא זונה איזה כוסית את

קבלתי פנייה מרעננת בזו הלשון:
עובדים יקרים, אל תוותרו על זכותכם למנוחת צהריים בין השעות 14:00-16:00!
 מחקרים מוכיחים כי שעתיים שלאף שטונדה בכל יום מאפשרות לעובד לשמור על רמה גבוהה יותר של אושר וריכוז, משפרות את התפוקות ואף מקטינות את רמת הפשיעה במדינה. חיתמו על העצומה ועיזרו לנו להחזיר את השלאף שטונדה, כי גם לכם יש את הזכות לנוח בין שתיים לארבע!
לינק לעצומה:
http://www.atzuma.co.il/yeke
מייד חתמתי על העצומה . היא הזכירה מודעות בכניסה לחדר האוכל בקיבוץ. געגועים  לבית סבא.  הסבים שלי היו פולנים קשים ועציים  של השומר הצעיר , אך הקפידו על מנוחת צהריים דשנה ומפייסת  כחלק מהיום יום. רגע, וגם אמא שלי, כל יום! בין שתיים לארבע! והנה עולה רם ונישא  זיכרון מהילדות, שעשיתי רעש גדול כדי שתתעורר ותשחק איתי , חשבתי שהדבר ישמח אותה  נוכח האלטרנטיבה המשעממת בה בחרה – לישון, ולהפתעתי לא רק שלא שמחה אלא הזעיפה פנים וצרחה עלי שאהיה בשקט.
כן, מאד כיף לישון בצהריים. אני עושה את זה לעיתים קרובות, חייבת לציין, אבל אין לי סדר יום קבוע.  ככל שאני מהרהרת  בזה יותר, אני מתאהבת ברעיון הנועז הזה, לאמץ באופן רשמי אל החיק היהודי ישראלי עצבני את השלאף שטונדה, אבל  עולים גם חששות:   הלא אנחנו מתהדרים בחפיפניקיות לאומית, ה" עזוב אותך יהיה בסדר"  למשל ,שאנחנו שומעים מידי יום מנותני שירותים למיניהם שהחליטו לשנות על דעת עצמם את סדר העדיפויות שלנו , שמחליטים להיעלם לפרק זמן בלתי ידוע באמצע העבודה,  החל מאיציק השיפוצניק המה זה ראש טוב מגניב לגמרי צחוקים איתו – שבא מתי שבא לו הולך מתי שבא לו ואם תשאלו אותו  מתי תגמור את העבודה הוא יגיד לכם אל תהיו כבדים, יהיה בסדר, עלי- וכלה בשרה מהנהלת חשבונות שתגיד שהיא לא יודעת איפה החשבונית ששלחתם  הלכה לאיבוד  או שההוא שצריך לחתום על הצ'ק  במילואים או בח"ול ושתתקשרו ביום שני .
אז אם נגיד, בהתחשב באופי הישראלי שיש בו בהרבה פעמים שילוב מהמם של חפיפניקיות, יומרה וחלמאיות  (למשל שלד בניין הבימה המרהיב בטמטומו ) –  האם אנחנו יכולים באמת להרשות לעצמנו לאמץ את השלאף ?
 המנהג יכול להתאים  לחברה שיודעת לעבוד נכון באופן יעיל ומכבד את עצמה .  
 
 ובהזדמנות הזו אני מבקשת  לומר עוד משהו: שנימוס אלמנטרי זה לא פולניות. 
התקשרתי לומר תודה למחרת  ארוחת ערב שהוזמנתי אצל חברים חדשים . ענה לי הגבר. הדיאלוג היה כדלקמן:
–         הלו?
–         הי, זאת נולי, מה שלומך?
–         בסדר
–         אה.. יופי, רק רציתי להגיד תודה רבה על הארוחת ערב אתמול, היה לי טעים ונעי/
–         נולי נולי  נולי נו באמת לא ידעתי שאת כזאת פולניה.
פולניות היא גינונים,  תחפושת של נימוס ולא נימוס אמיתי, פולניות היא הצגת תכלית מרוכזת של אגוצנטריות  שאמורה לתת לנו להרגיש אשמים תמידית. אין לזה כל קשר לנימוס, שהוא בעיני אסתטיקה של התנהגות.
 
דוגמה לפולניות:  
פולניה: יואל, תואיל בטובך לשבת מולי , יש רוח פרצים ואתה עלול לחטוף דלקת ראות.
יואל: אבל פולניה , אם אשב מולך , חוסם רוח על פולניה, אחטוף דלקת ראות דרך הגב!
פולניה: אפצ'י!  אפצ'י! הנה התקררתי  יואל בזמן ויכוח טפשי. תמיד חייב לומר מילה אחרונה.   
 
אצלנו, עם הספר (!), נימוס נחש
לפולניות, למשהו נודניקי וארכאי שאין לו מקום בתרבות הישראלית. נהפוך הוא , אתה רוצה להחמיא למישהו? להגיד לו משהו נעים שישמח אותו?  אז תקלל אותו בכיף:
"איזה שחקן בן זונה אתה!"
או
 "יא זונה  איך את כזאת כוסית?"
 כאלה מין.
 אבל אולי , אם נאמץ את השלאף שטונדה, כמו הספרדים או האיטלקים, אולי נהיה שמחים וטובי לב יותר?  אולי נעבור תהליך אבולוציוני נחמד ונהיה רגועים יותר , אחרי שנת צהריים מלאת חמלה ? נעיף לכל הרוחות את החיספוס ה"צברי" שעבר זמנו כבר והפך עם השנים לבהמיות סבבית  מוכרת ולגיטימית?
 אולי. בינתיים אפשר לישון על זה.כבר שתיים.

 

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“מה המשותף לשלאף שטונדה, נימוס ו- יא זונה איזה כוסית את

  1. יצליח מעל המשעור ,תלוי איך מסתכלים על זה
    כולם ילכו לשון אבל מעטים לא ימשכו את הנמנום עד 6 , ואז נגמר היום ,לא? נמשיך לעבוד מחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s