זוג או זוגוש

 

אזהרה חמורה:

זה קרה, קורה ויקרה לך עם חבר/ה שמערכת היחסים איתו/ה  חזקה , בריאה ואוהבת ,אבל כשהוא או היא מתאהבים (או מספרים לעצמם שהם מאוהבים) קורה משהו מבעית: הוא /היא  חדל/ה באחת להיות עצמו/ה . הוא/היא  מעורבב/ת  פתאום עם עוד אדם שלא היה חלק מחייך. כיוון שמדובר בחבר/ה קרוב/ה  את עוטה על פנייך חיוך צהבהב ובוהה בו/בה בתימהון נוכח הדינמיקה שהשתנתה מקצה לקצה. אמנם את שמחה שהוא/היא  מאושר/ת, אבל , אפעס , נראה שהוא/היא  קצת ירד/ה מהפסים. נהיה/תה קצת מטומטמ/ת. גם המבט שלו/ה השתנה. אמאל'ה. 

מאמי ומאמי עושים הכל יחד והם כל הזמן יחד . לא ניתן  לראות אותו/ה יותר, רואים זוג. גוש, המחובר משני אנשים. זוגוש. 

הזוגוש מאוהב בזוגיושותו. הוא מתפעל ומתפעם ללא הרף מעצמו.

הוא משוויץ בעיניים פסיכודאליות בסימביוזה המדהימה:

 "אני מתחיל משפט היא מסיימת…" מגרגר  מאמי מס'1 .

אני בסופר מתלבטת איזה בשר לקנות ובאותה שנייה ממש הוא מתקשר לשאול מה אני קונה…הומה מאמי מס' 2 . 

הזוגוש חושב שהוא נפש תאומה זה של זו .

אני מאמינה בהתאמה, אך לא בנפש תאומה, כי לדעתי אין דבר כזה. כל נפש שונה מהשנייה. לכל נפש יש את עולמה, מחשבותיה, דפוסי התנהגותה, את האינדיווידואליות שלה. אין לי ספק שבקיום מה שהזוגוש מכנה סימביוזה- אחד מהצדדים דומיננטי והשני נבלע ונטמע באישיותו. אחד מהם מבטל את עצמו. כי מה שקורה בד"כ,  שאחד מהצדדים או שניהם מוחקים את ההיסטוריה שלהם כלא הייתה.

קיום זוגי של שני בני אדם שאינם מבטלים את עצמם זה נוכח זה  לא יכול להתקיים בקונספט הזוגוש, אלא בקונספט זוגי נושם, שכל אחד מהצדדים ממשיך לקיים גם את העולם שהיה לו לפני בוא הבן/בת זוג וכל אחד מהצדדים תורם להתפתחות השני , לגדילה . זו בעיני זוגיות. כשיש מקום לשני אנשים שבוחרים להיות יחד.

 והרי דוגמאות שחוויתי על בשרי הנא:

 

דוגמה 1.

לאחר שנינה (שם בדוי ,השם האמיתי (לא) שמור במערכת) התגרשה, היא החלה לעבוד משרה מלאה  בדייטינג ונפגשה עם אין סוף אורגניזמים מהמין השני. היא נפגשה עם צורות חיים שונות ומשונות שהדהימו אותה ברמתם הבלתי מפותחת. היא הייתה בוכה על מר גורלה ומטבע הדברים הייתי מנסה לעודד . היא הייתה נרגעת, צוחקת קצת משטויות שליהגתי, ולמחרת הכל היה חוזר שוב.

יום אחד, לא הגיע הטלפון היומי מנינה. אחרי יומיים דאגתי והתקשרתי.

" הכרתי מישהו" אמרה בסטקטו של ארנבת "הוא מקסים, הוא כל מה שחיפשתי בגבר". וכל כך שמחתי בשבילה. יופי, יופי,  חשבתי. ואבנגוֹלה.

 

אחרי  שבועיים שלא שמעתי ממנה התגעגעתי והתקשרתי אליה.

"מה קורה ניני? אולי ניפגש מחר?" שאלתי בעליצות כבדבדה.

"אני אבדוק עם נחשון אם יש לנו תוכניות למחר, אם אין, נבוא בשמחה!"

ענתה בצהלה מהממת.

נשנקתי. מה פתאום היא רוצה לבוא איתו? לא הזמנתי אותו, עדיין.

" והיום גם קיבלנו מחזור " נאנחה בכיף, "אבל אם נהיה פנויים ונרגיש טוב נבוא".

???

ז"א שמעכשיו ועד להודעה חדשה אפגש עם נינחשון?  

קשר זה נותק וחודש לאחר חמש שנים כשנפרדה ממנו.

 

 דוגמה 2.

לילי (שם בדוי ב') ואני לא בקשר יומיומי ,(היא גרה בגליל, העיזה הגזעית הזו) אבל שומרות עליו, על הקשר, שלא יתנתק לו. הכירו לה מישהו, כך סיפרה לי בטלפון, והיה חיבור מצוין מהרגע הראשון. איזה יופי… …הנה, יש סיפורים אופטימיים, חשבתי לי ברכבת בדרך אליה לאחר מספר שבועות ,כשהזמינה אותי לבוא להתארח אצלה לסוף שבוע בצפון.

היא פתחה את הדלת ואת זרועותיה לקבל אותי. נכנסתי לבית החמים שלה, ובסלון ישב בן הזוג החדש.

"תכירי, רון " אמרה בגאווה מתוקה וגלויה. התיישבתי על הכורסה בסלון ומולי ישב הזוגוש לילירון. חיכיתי ב (חוסר) סבלנות שרון ישאיר את שתינו לבד. 

 אז רציתי!

רון נשאר לשבת עם שתי חברות הילדות עד השעה שתיים בלילה. אז התמתח, חייך ושאל את לילי בסבבית :" נפרוש למיטה?"

בבוקר הכין לילירון  ארוחת בוקר ולאחר מכן לקח אותי לטיול באזור. השיחות היו כלליות ומשמימות. אחר הצהריים, כשהזוגוש  החל לדבר על פוליטיקה נשברתי והחלטתי  לחזור לתל- אביב.

אחרי חודש בישרה לי לילי שהיא בעיר  ושאלה אם היא יכולה לקפוץ.

הלכתי שמחה וטובת לב לקנות קפה משובח ועוגה, ובשעה חמש היא הגיעה עם משלחת: רון ובניו. (גילאים : 17, 15, ו13)  ישבנו סביב השולחן במרפסת והשאלה "מה נשמע" נשאלה בכמה וורסיות שונות:

 מה קורה" (עם ריש אנגלוסקסית כי ככה אומרים את זה) "מה העניינים?" וכו'. עניתי שבסדר, שכידוע זו תשובה שלא אומרת כלום. 

דוגמה 3.

דרור (שם בדוי 3) הוא החבר הכי קרוב שלי.

הוא ואני מכירים אחד את השנייה עד כדי כך שאין הבעת פנים ולו המיניאטורית ביותר שאנחנו יכולים להסתיר זה מזו. זו קרבה של שנים, של יחסי אח ואחות .

קשר בטוח וטוב שלא מתערער על נקלה.

כלומר, כך היה עד לא מזמן.

בחודשים האחרונים יש לו חברה, עילית. מטבע הדברים התמעטו מאד השיחות לתוך הלילה, מתראים הרבה פחות, וזה נורמאלי. משמח בשבילו ומבאס בשבילי, אבל אלה החיים.

לפני חודש עברתי תקופה של שבוע שהיה מחפיר מבחינת מצב רוחי . (זה היה בדיוק לפני היומולדת. אצלי תמיד מוֹעד מוּעד לפורענות). בנוסף לדכדכת כנען שתקפה אותי, התנפחה לי מאד לחי שמאל בגלל שן טיפשה. כאיש הפיל העדפתי לא לצאת מהבית עד שיחזור לי צלם אנוש ,מה שלא ממש תרם לי לאופוריה סבבית. לא שמעתי ממנו בימים האלה ואחרי שבוע הייתה שיחה: כיוון שהוא בזוגיות עכשיו הוא רואה אותי פחות,  הסביר,  ובנוסף טען שאני לא מפרגנת לה. (סאב טקסט :למה את לא חברה שלה?! ) עניתי שאין לי איתה שפה משותפת. הוא נהם שזה לא בסדר.

למחרת  הזוגוש הגיע ליומולדת שלי , ההקדשה (הכללית להפליא) הייתה מדרורעילית.

 

לסיכום:

זה טבעי שאינטנסיביות הקשר תחלש, אבל לא טיבו של הקשר ,לא איכותו ולא מהותו. החבר או חברה כופים  דינמיקה חדשה בה יש ליצור חברות קרובה עם האדם החדש או שיש סיכון בניתוק הקשר. אבל חברות אמיתית היא משהו שנבנה מעצמו כתוצאה של התאמה של אישיויות. זה לא משהו שיכול להתקיים באופן מלאכותי. הזוגוש מכתיב לכם  פרידה ממערכת היחסים שהייתה ולקבל צורת מפגש חדשה (ברוב המקרים שיחת חולין כללית משעממת.וכמובן  יש מקום לדיונים אינטלקטואלים עזים במפגש עם זוגוש, רק שלי זה טרם קרה). 

וזה המקום להצהיר שחור על גבי לבן לחברי הקרובים:

אני נשבעת שכשיהיה לי בן זוג אשמור אתכם על איכות הקשר

ולעולם לא אהפוך לזוגוש.

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

וחושך על פני תהום (והדרת פני אישה)

 

את המילה המקסימה "נקבה" אנו מכירים מכיתה ב', מספר בראשית. המילה נקבה באה, ילדים, מהמילה נקב. מהו נקב?  חור.

מאז ועד עצם היום הזה, ישראל, ינואר 2012, המין הנשי מכונה  בעברית  "נקבה".  אי לכך ובהתאם לזאת, יהודיה יקרה החיה כאן ועכשיו, כשאת נאלצת לכתוב מהו מינך, את כותבת : אני נקב. נקבה.   חור. חורית.

כשהנקבה היהודיה גדלה ומתפתחת  יפה היא מכונה בחילונית , ישראל ינואר 2012 –  "כוסית", מהמילה "כוס".  כן, כוס.

יש לו מקבילה  לגבר מפותח יפה  – היא המילה האינטליגנטית "כוסון", כי אנחנו פמיניסטים ומתקדמים.

 דוגמה  לשיח עכשווי טיפוסי:

פיני –  חלי את כוסית שחבל על הזמן אין דברים כאלה

חלי- פיני גם אתה כוסון שחבל על הזמן אין דברים כאלה

 

כשהכוסית והכוסון מתחתנים, ישראל, ינואר 2012 , הכוסית מכנה את בן זוגה "בעלי". כיוון שהיא הרכוש שלו  והוא, מטבע הדברים, הבעלים של הרכוש.

 

והנה, ינואר 2012  , החברה החילונית מזועזעת קשות מתופעה שוביניסטית חשוכה בשם "הדרת נשים". זרועות  רעל  נשלחות מהחברה החרדית ולופתות את הנקבות באזיקי ביזוי והשפלה.

אסור לנקבה לתת קולה בשיר כי "קול באישה ערווה" . מה שקורה, שכאשר הנקבה  פוצחת קולה בשיר,  החרד רואה מייד בעיני רוחו את כוסה.  הוא מתגרה ויש לו קישוי, דבר המקשה עליו להתפלל לבורא עולם.  ואוי לה , לנקבה, אם תשב מקדימה ברכב ציבורי כי גופה טמא מעצם היותו גוף  נקבה.

 

חוששתני שהשוביניזם , שנאת נשים החשוכה חלחלה במשך דורות ושנים לתוך הציבור החילוני וההוכחה קיימת לא רק דרך השימוש היומיומי כלאחר יד במילים : "נקבה", "כוסית" ו"בעלי"  אלא למשל , גם דרך הפרסומות המפגרות שאנו שומעים ברדיו כדוגמת :

" היא משגעת אותך, מטריפה אותך, היא צייתנית ומהירה –ג'אגואר החדשה " . (הקופי המזהיר : חשבתם בהתחלה שמדובר באישה, נכון? לא! מדובר במכונית). או בטלוויזיה, שלל פרסומות עם בחורות עירומות , זו פרסומת לסבון, זו פרסומת ליתושים, מה זה משנה, העיקר להראות גוף חשוף של נקבה. וגם בערוץ 8 , הערוץ  הנאור, האינטלקטואלי, מראים פרומו של בחורה חשופת דדיים, הם מטושטשים  אמנם , כדי לתת לה כבוד, והיא אומרת משהו כדוגמת:" לאן צריך להגיע בשביל להגיע " יענו הפוך על הפוך, יענו יש כאן קריצה. גיחי.

התוצאה- אותו דבר. ויש עוד מיליון ואחת דוגמאות.

 

לכן נכון לרכוב עכשיו על הגל העכור המביש השחור מלא הביוב ורעל המכונה "הדרת נשים" ולעשות בדק בית אצלנו, החברה החילונית.

 להוקיע את המילים השוביניסטיות "נקבה, כוסית , בעלי" (אין לי ספק שיש עוד למכביר) ולהמציא להן שם חדש, מכבד.

לדכא בריש גלי כל גילוי של גזענות כלפי נשים.

להשקיע כספים בקמפיינים גדולים וחזקים.

לחוקק חוקים ברורים חד משמעיים. לתת עונשים חמורים.

כדי שקול הצעקה נגד הדרת נשים לא יהיה רק קול.

שנשלח גם אנחנו זרועות לתוך החברה וששלנו יהיו זרועות בריאות, נאורות,  טובות ומיטיבות .

שנעשה שינוי.   כי הגיע הזמן.     

 

 

זונה במיטה

 למה מתכוונין כשאומרין על אישה  "זונה במיטה"?

 

 א. הנקבה הכוסית משוחררת ושלוחעת רסן כשהיא מקיימת יחסי אישות, אך לכגומיירעס, חוזיירעס להיות רכושו של הבעלים שלה –  בעלה (או של  כל גבר אחר איתו שכבה המופקיירעס לצורך העניין בו עסקנען).

 

ב. הנקבה בתפקיד הנקב ממלאת את ייעודה לספק את צרכיו של בועלה מתעלמת מצרכיה היא  ובתמורה היא מקבלת תשלום כלשהו  המוסכם מראש ע"י שני הצדדין.

 

ג.שתי התשובות נכונות נכון לאביב 2011 , ת"א, ישראל.

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

הזמנה לתערוכת התרומה "בלי" למען תינוקות נטושים

 

ב31.12 בשעה 19.00 בzoa תיפתח תערוכת התרומה " בלי" בהשתתפות האמנים : איילת השחר כהן, אלכס ליבק, אסנת שפס, דודוגרשטיין, דני בק, דני רייזנר, חיה גרץ רן, חנוך פיבן, יאיר אביבי, יפעת גלעדי, יאיר אביבי, יסמין רונאל, ליהיא לפיד, ליאורה קנטרביץ', מורן שוב, מירב רהט ומנחם גרייבסקי, מלי דה קאלו, נולי עומר, נירית גור קרבי, עירית קיי, קרן גילרמן הראל, קרן שפילשר, שרה זלוטי ושרה כהנה.

 

ציורים, צילומים ופסלים . כל העבודות יימכרו במחירים נמוכים בהרבה ממחירם הרגיל בגלריות. כל ההכנסות הולכות לעמותת "חיבוק ראשון" למען תינוקות נטושים.  עבודות נהדרות, קטרינג, מוסיקה, שנה חדשה, רצון טוב וטוב לב. כדאי לבוא.

זרם הפדיאיזם והמין החזק

 
 
לפני מספר ימים קבלתי מייל שהפנה אותי אל  הלינק הזה : http://kotex.ynet.co.il/exchange/
להירשם לאתר חדש.  רגע, מה. זה לא….וואלה יופי! אתר מסחרי! כאילו אין מספיק פרסומות בטלוויזיה לפדים טמפונים  ותחבושות! הלא בגלל שיטפון הפרסומות הללו הגברים , שגם כך מפוחדים מאיתנו ,בנות המין החזק, מבועתים מאיתנו לחלוטין לפי שהם  בטוחים שאנחנו מטפטפות נון סטופ נוזלים משונים ומבאישים.
אז עכשיו גם אתר באינטרנט לכבוד זרם הפדאיזם ?! לכבוד מה בדיוק?
מסקרנות נכנסתי לאתר לראות מה מנסים כבר למכור לי . אני ארשם לאתר , אצטרך לשלם בכרטיס אשראי דמי מנוי והם ישלחו לי חבילת פדים תפוחה  והדורה כל חודש.   
 
 נפתח לי דף האתר ו…אופס. טעיתי קצת. גיליתי משהו . נחמד. רעיון. כל  עיר ואם, אחות ובת  עם כישרון מסוים,  עושה החלפות עם מישהי אחרת,  עם כישרון אחר במפגש של שעה. מישהי שעוסקת בשיווק,  למשל, יכולה להיפגש איתי (שאני אווילה משרישה בתחום זה)  ולהסביר לי מה עלי לעשות על מנת לשווק את עצמי באופן יעיל ונבון . אני מצדי, אוכל להעניק לה שעה של ייעוץ לדקורציה לבית, או הכנה לאודישן , או סדנאונת להומור (איך לנתב נרבים להומור), או איך ליצור גוף תאורה ייחודי.
בקיצור, נרשמתי לאתר.
אחרי יומיים קבלתי  פנייה מעדי. היא תקרא לי בקלפים ואני אעשה לה הכנה לאודישן . התאים לי. הרי להוציא ממון על קריאה בקלפים לא אוציא. לא מספיק מאמינה בזה, ז"א כלל לא מאמינה בזה. אבל גם לא מזלזלת. לא פוסלת  ולמה לא לשמוע קצת מה יהיה איתי, יהודיה לא מאמינה שכמותי.
קבענו בביתי.
עדי ,  בחורה יפהפייה ומצוינת הציעה שנתחיל עם הקלפים. יש לי נטייה לא מנומסת  לבהות ביפיופים. אין זה משנה  כלל אם מדובר בגבר או אישה. אני מוצאת את עצמי בוהה בהשתאות ובהערצה ביופי הניבט  מולי  וכך גם בהיתי בעדי. היא ביקשה שאשאל את הקלפים שאלה משמעותית  ושאלתי בקול טיפשי  מה יהיה עם אהבה בחיי .
ערבבתי את הקפלים ובחרתי שלושה.התנדנדתי בין פריצת זרדים של סקפטיות להנהוני הסכמה סוערים. עדי , בסבלנות  הסבירה לי  מה משמעותו של כל קלף.  התשובה נראתה לי הגיונית: בגדול- זה  תלוי בי.  

נו, טוב.
 בחלקה השני של פגישתנו,  עזרתי לה בהכנה לאודישן. אני, שאין איומה ממני באודישנים. (באחרון , למשל, היטבתי להדגים  לבמאי ולמלהקת משחק גרוע עד כדי כך שהמשפט שאמרתי נשמע היה לי כמו הפרודיות שאני עושה  על משחק איום במיוחד), אבל  בעזרה לאחרים- אני יודעת בדיוק! מה  יש לעשות. עבדנו בדקדקנות על המונולוג שהביאה, עברו שעתיים  והרגשתי שמחה וסיפוקייכיי. ( סיפוקייכיי- בארמית – מהמילה סיפוק. זיכרון אפל  מטקס החתונה , ממלמולי הרבי).
בפעם הבאה אחליף כישרון עם אשת שיווק. אולי. חייבת ללמוד את הנושא הזה.  בעצם בא לי טיפול שיאצו. אחר כך שיווק. נראה .
ממליצה לבנים לנצל את מדיום הרשת , להתחזות לבנות ולהחליף כישרונות. אופס, יצא לי חרוז . אלמלא לא הייתה לי אלרגיה נוראה לחרוזי חמשירים הייתי מציעה בשמחה  גם שעת חריזה.
 
 

יו.. איזה קטעים ב"פח הגדול"

  
אני לא צופה ב"אח הגדול". לא שאני לא יודעת על מה מדובר. יודעת, אפילו ראיתי פה ושם קרעי קטעים מרגשים עד דמעות תנין   ולחברי הקרובים שכן צופים בתוכנית, יש מין מנהג משונה  לעדכנני ולציין שמות של  אורגניזמים כאלה ואחרים הלוקחים חלק במשחק משעשע ונבון זה. אני מהנהנת עם עיני עגלה תמהות , לא מבינה ממש  עלמה ולמה מספרים לי על זה אבל שיהיה.
הבוקר , עם הקפה , פתחתי את הטלוויזיה ונפל בחלקי לצפות בדיון מעמיק  ורציני עם אלו שהודחו מהמשחק  המהמם. ישבה על ישבנה  הבחורה הענוגה, משוררת ממש,  עם הנימוסים האירופאים , לידה בעלה  הנבון , והמשוררת דיברה  והסבירה  שהיא הרתיעה את האח הגדול שהבעל  זה נקודה מה זה רגישה אצלה .  והוא, האח , העיף  אותה בגלל ההתנהגות שלה . מה היא לא בן אדם?…מה שבטוח , כשענוגה  נבחרה מבין מאות אלפי מועמדים,בהפקה שפשפו ידיים משומנות בהנאה   כי ידעו  שמדובר ביצור ספק תבוני שיהיו מה זה קטעים איתה והיא תביא רייטינג שחבל על הזמן.  יו נו, כמו בקרקס או בגן חיות,  אם היו מביאים גורילה שיודעת נגיד, גם  לקלל , לא היו מגיעים מיליוני אנשים לראות את התופעה?
והנה מתקיים על בוקר  דיון טלוויזיוני בתוכנית אקטואליה יומית  עם המעודנת ועם בעלה . ואת מי מעלים לשידור שגם הוא יחווה דעה מרעננת? את מנחם בן ( מנחוש, קוראת לו המשוררת) ההוא מה"אח הגדול"  של הפעם הקודמת, זאת,  כדי שיתבל בעוד קורטוב  רעל  את ביצת התרעלה המבעבעת והריחנית   הזו , ובחיוכים מהגיהינום הוא מבהיר כי לעיתים יש מקום להגיד דברים רעים ולהעליב  . איזה חמוד,   מי כמוהו יודע, הרי זה סמלו המסחרי של האיש המשובח.

מילא כמה דקות היו מוקדשות ל"פח הגדול" , כחלק ממה שקורה כאן , אבל לא, תוכנית שלמה מוקדשת לנושא  והדיון החשוב, במפלס הביוב הטלוויזיוני הבלתי ראוי  לצפייה נמשך ונמשך, ולמה? כי זה חשוב! ובעיקר  מקסים ומעניין הרבה יותר ממה שקורה , למשל בעולם , מחוץ לארץ הקטנה שמזמן גילחה שפם תמים . חשוב לתת זמן שידור יקר  בנושא הביוב ואשתו , הפח הגדול והפה הגדול של  הענוגה,ההפקה, הזכיינים, שאין גבול לתאבונם לרייטינג וכסף , ואיך הם לא קולטים את זה , שהענוגה הזו , ההיא שהדיחו , היא בעצם הם עצמם.
 

מה המשותף לשלאף שטונדה, נימוס ו- יא זונה איזה כוסית את

קבלתי פנייה מרעננת בזו הלשון:
עובדים יקרים, אל תוותרו על זכותכם למנוחת צהריים בין השעות 14:00-16:00!
 מחקרים מוכיחים כי שעתיים שלאף שטונדה בכל יום מאפשרות לעובד לשמור על רמה גבוהה יותר של אושר וריכוז, משפרות את התפוקות ואף מקטינות את רמת הפשיעה במדינה. חיתמו על העצומה ועיזרו לנו להחזיר את השלאף שטונדה, כי גם לכם יש את הזכות לנוח בין שתיים לארבע!
לינק לעצומה:
http://www.atzuma.co.il/yeke
מייד חתמתי על העצומה . היא הזכירה מודעות בכניסה לחדר האוכל בקיבוץ. געגועים  לבית סבא.  הסבים שלי היו פולנים קשים ועציים  של השומר הצעיר , אך הקפידו על מנוחת צהריים דשנה ומפייסת  כחלק מהיום יום. רגע, וגם אמא שלי, כל יום! בין שתיים לארבע! והנה עולה רם ונישא  זיכרון מהילדות, שעשיתי רעש גדול כדי שתתעורר ותשחק איתי , חשבתי שהדבר ישמח אותה  נוכח האלטרנטיבה המשעממת בה בחרה – לישון, ולהפתעתי לא רק שלא שמחה אלא הזעיפה פנים וצרחה עלי שאהיה בשקט.
כן, מאד כיף לישון בצהריים. אני עושה את זה לעיתים קרובות, חייבת לציין, אבל אין לי סדר יום קבוע.  ככל שאני מהרהרת  בזה יותר, אני מתאהבת ברעיון הנועז הזה, לאמץ באופן רשמי אל החיק היהודי ישראלי עצבני את השלאף שטונדה, אבל  עולים גם חששות:   הלא אנחנו מתהדרים בחפיפניקיות לאומית, ה" עזוב אותך יהיה בסדר"  למשל ,שאנחנו שומעים מידי יום מנותני שירותים למיניהם שהחליטו לשנות על דעת עצמם את סדר העדיפויות שלנו , שמחליטים להיעלם לפרק זמן בלתי ידוע באמצע העבודה,  החל מאיציק השיפוצניק המה זה ראש טוב מגניב לגמרי צחוקים איתו – שבא מתי שבא לו הולך מתי שבא לו ואם תשאלו אותו  מתי תגמור את העבודה הוא יגיד לכם אל תהיו כבדים, יהיה בסדר, עלי- וכלה בשרה מהנהלת חשבונות שתגיד שהיא לא יודעת איפה החשבונית ששלחתם  הלכה לאיבוד  או שההוא שצריך לחתום על הצ'ק  במילואים או בח"ול ושתתקשרו ביום שני .
אז אם נגיד, בהתחשב באופי הישראלי שיש בו בהרבה פעמים שילוב מהמם של חפיפניקיות, יומרה וחלמאיות  (למשל שלד בניין הבימה המרהיב בטמטומו ) –  האם אנחנו יכולים באמת להרשות לעצמנו לאמץ את השלאף ?
 המנהג יכול להתאים  לחברה שיודעת לעבוד נכון באופן יעיל ומכבד את עצמה .  
 
 ובהזדמנות הזו אני מבקשת  לומר עוד משהו: שנימוס אלמנטרי זה לא פולניות. 
התקשרתי לומר תודה למחרת  ארוחת ערב שהוזמנתי אצל חברים חדשים . ענה לי הגבר. הדיאלוג היה כדלקמן:
–         הלו?
–         הי, זאת נולי, מה שלומך?
–         בסדר
–         אה.. יופי, רק רציתי להגיד תודה רבה על הארוחת ערב אתמול, היה לי טעים ונעי/
–         נולי נולי  נולי נו באמת לא ידעתי שאת כזאת פולניה.
פולניות היא גינונים,  תחפושת של נימוס ולא נימוס אמיתי, פולניות היא הצגת תכלית מרוכזת של אגוצנטריות  שאמורה לתת לנו להרגיש אשמים תמידית. אין לזה כל קשר לנימוס, שהוא בעיני אסתטיקה של התנהגות.
 
דוגמה לפולניות:  
פולניה: יואל, תואיל בטובך לשבת מולי , יש רוח פרצים ואתה עלול לחטוף דלקת ראות.
יואל: אבל פולניה , אם אשב מולך , חוסם רוח על פולניה, אחטוף דלקת ראות דרך הגב!
פולניה: אפצ'י!  אפצ'י! הנה התקררתי  יואל בזמן ויכוח טפשי. תמיד חייב לומר מילה אחרונה.   
 
אצלנו, עם הספר (!), נימוס נחש
לפולניות, למשהו נודניקי וארכאי שאין לו מקום בתרבות הישראלית. נהפוך הוא , אתה רוצה להחמיא למישהו? להגיד לו משהו נעים שישמח אותו?  אז תקלל אותו בכיף:
"איזה שחקן בן זונה אתה!"
או
 "יא זונה  איך את כזאת כוסית?"
 כאלה מין.
 אבל אולי , אם נאמץ את השלאף שטונדה, כמו הספרדים או האיטלקים, אולי נהיה שמחים וטובי לב יותר?  אולי נעבור תהליך אבולוציוני נחמד ונהיה רגועים יותר , אחרי שנת צהריים מלאת חמלה ? נעיף לכל הרוחות את החיספוס ה"צברי" שעבר זמנו כבר והפך עם השנים לבהמיות סבבית  מוכרת ולגיטימית?
 אולי. בינתיים אפשר לישון על זה.כבר שתיים.