הלו לכולם
למי שרוצה לקרוא את הכתבה שהייתה בסוף שבוע מעריב האחרון בעקבות המילון החדש שיצא לאור הנה
http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/881/687.html
המילון הקומי יצא לאור
שלום לכולם!!!
ממחר, יום א ' ה19.4.09 , יהיה הספר "הקפריזה והזוּגוּש- מילון קומי לנשים ולגברים" בהוצאת ה'קיבוץ המאוחד' – בחנויות הספרים.
זהו מילון קומי נועז (יש אומרים אפילו חתרני במידה מסויימת) בו יש הגדרות חדשות למונחים קיימים (ומומצאים)העוסק בהתנהלות הישראלית סביב סקס, זוגיות ומוסכמות חברתיות. כמו בכל מילון גם פה יש משפטים לדוגמה לשימוש המילה בשפה, אלא שכאן המשפטים נאמרים דרך דמויות קבועות ואחרות , ומהגדרה להגדרה, מא'עד ת' -דרך השימוש במונחים , הדמויות עוברות טלטולים , מהפכים והפתעות, (אפילו רצח!) מה שנותן עוד פן למילון, שאפשר גם לראותו כמו להצעה לסלנג חדש .
עריכה: יעל ישראל
איורים: מירה פרידמן
עיצוב גרפי: יאיר אביבי
בעבר פרסמתי קטעים מהספר תחת השם: מילון הפנויה המפוכחת
http://www.notes.co.il/nuli/50382.asp
מקווה לראותכם בארוע ההשקה , פרטים בהמשך
נולי
הבית שעיצבתי והבת זוג שקצת עיצבנתי
הסלון שלי צילום יונתן בלום
המטבח שלי צילום : יונתן בלום
אני אוהבת לעצב בתים. כיף לי להגיע לבית נטול צומי מבעליו, (בדרך כלל מדובר על אורגניזם מהזן הגברי) שכל קשר בין קירותיו, רהיטיו , אביזריו הוא מקרי לחלוטין, למעט האלמנט האסתטי החוזר הקיים בכל חדרי הבית : גרב משומשת על הרצפה. בסקרנות אני שואלת את בעל הגרב אם הוא מתעקש, למשל , לשמור את המזרקה המהבהבת המקושטת בצפרדע חיננית, או שאני רשאית לקבור אותה לאחר כבוד יחד עם הבד ההודי הדהוי שכיסה בנואשות את הספה החוּמה שמזכירה חוֹמה וביצרון (שקיבל מאיציק, גיסו האחלה גבר) . אם אני נתקלת בהבעה נדהמת אני יודעת שעלי לשתוק , לעבור נושא , ולחזור לדבר על הרחקת אלמנטים שונים כגון אלו מאוחר יותר, ובדרך אגב כמובן.
עיצבתי , נכון יותר עשיתי דקורציה (כי אני לא שוברת קירות או מזיזה אינסטלציה או חשמל) בבתים של חברים בשנים האחרונות. בחרתי צבעים וצבעתי במו ידי המסוקסות קירות, משקופים ודלתות, זרקתי פרטים ישנים ומהוהים והלבשתי כורסאות וספות בבגדים חדשים , קניתי אהילים חדשים במקומות שהנורה צרחה ללא הרף לבעליה :" תלביש אותי כבר! אני עירומה! זה לא נעים לי ככה!"
היה לי סיפוק והנאה בכל רגע, גם בתהליך , בעבודה עצמה, יצירת האמון עם בעל הדירה, שמיום ליום הבעת הבלבול וחוסר הישע התחלפה לעליצות עיזית משובבת לב.
ויום אחד החלטתי שאני רוצה להתפרנס מזה. פרסמתי ידיעה בפייס בוק הפונה לציבור שרוצה שינוי מהותי בבית ללא מועקה כספית, ללא סחבת של זמן וללא תלות בשיפוצניק שמחליט פתאום לקחת לו נופש מספר ימים באמצע השיפוץ . צירפתי כמה תמונות של הבית שלי שפורסמו ב'את' – בכתבה על עיצוב בתים לא סטנדרטי , וכמה ימים לאחר מכן הגיע טלפון.
קול גברי עם ניחוח קיבוצניקי היה מעברו של הקו:
"שלום , זה בקשר לשינוי ".
ברגע הראשון לא הבנתי על מה הוא מדבר. "שינוי"? מה, המפלגה? כמעט שאמרתי שאני לא פעילה פוליטית או שזה טעות במספר, אבל במקום , שאלתי במקצועיות :" מה?"
"שינוי" חזר הקול העצי המחמם, "שינוי בבית".
"אה" עניתי שוב, ברוב מקצועיות.
הוא סיפר שהוא ואשתו עברו לדירה שירשו מסבתו שעד עכשיו השכירה אותה . שהדירה במצב נסבל אבל נראית על הפנים . קבענו שם פגישה למחרת בבוקר.
הבחור פתח את הדלת.
"יוחאי?"
היוחאי חייך והזמין אותי פנימה. כמה שהוא יוחאי, נאנחתי ביני לביני. יש לי חולשה נוראית לבוקים שיש בהם אלמנט של סיקוס. משהו בהם נקי מבפנים, ואם יש להם כפות ידיים חמות ויבשות יש לי את כל הנתונים להפוך לאווילה משרישה חסרת מצפון . צעקתי על עצמי בלב להתעשת מייד. להיות מקצועית ולחייך פחות. הוא עוד עלול לחשוב שאני מסוממת או שיכורה.
הדיירים הקודמים ציירו על דופן הקיר במטבח ציור פסיכודאלי מהמם, אבל למעט היצירה המפעימה הזו , שנראה היה שיהיה לא פשוט להסתירה, המטבח נראה היה מוכן לפעולה. הסלון נכח מבויש ומדוכא, גם בו נעשו מעשי יצירה משוגעים , והחדר הנוסף היה מאוכלס בג'אנק וריהוט של סבתא.
יוחאי הכין קפה והתיישבנו במרפסת. הוא פרש את רגליו הארוכות בואכה מוא ואת ידי הנגר שלו שילב מעל ראשו.
"אז מה את אומרת"
שאתה בול הטעם שלי חשבתי ובקול אסרטיבי אמרתי:
" נראה לי לצבוע את הקירות בצבע שמנת, משולב עם צהוב במטבח ואדום בסלון. אבל רגע.. לא כדאי לחכות לאשתך? שניכם צריכים לאהוב –"
" אורנה היא .. לא אכפת לה כל כך , את יודעת.. "
"? מז"א? "
יוחאי חייך חיוך ירקרק :" היא עכשיו בסדנת ויפאסנה. היא לימדה יוגה אבל פיטרו אותה כי צעקה בשיעור על מישהי .היא אוהבת שקט "
לא סובלת אותה
" ואתה?"שאלתי בקול –" מה אתה עושה?"
" גנן. יש פה אור בדירה.. אני אמלא אותה בעציצים. טוב, אני צריך לקחת את התאומים מהגן "
ואני חושבת : גנן..אוי… יש להם תאומים… כמה אני אוהבת ילדים קטנים
עשיתי רשימה של כל הדברים שיש לעשות בדירה. אמרתי לו שיש באמתחתי שיפוצניק שאני סומכת עליו , אבל יוחאי אמר שאין צורך , שהוא ישמח לעשות כל מה שצריך, הוא לקח חופש מהעבודה כדי לארגן את הדירה,
וחתמנו על הסכם .
למחרת הוא ואני נפגשים בחנות לחומרי בניין. אני בוחרת את הצבעים, ומרגישה איתו מין נוחות לא נוחה בכלל- כאילו אני בת הזוג שלו , משהו באווירה נראה כל כך טבעי , כאילו הוא ואני זוג כזה נחמד שקונים צבעים לדירה שלנו. תפנטזי פסיכו, למה לא, אני נוהמת על עצמי בדרך לדירה.
כשבאתי למחרת על מנת להחליט מה שמים איפה למה כמה ואיך – יוחאי לבש תחתונים קטנים, שארזו את שני כדורי התחת שלו למשעי. את צרור הדברים שמקדימה לא העזתי לבדוק. הוא הרגיש עם עצמו נוח לגמרי. "קפה?" שאל בכיף. "בטח.. בטח."
והוא יושב מולי ומתחיל לספר לי סיפורים על עצמו, אישיים כאלה.
אני מוחמאת . אלוקי האורגניזם הגברי! אני לא מכירה גברים פתוחים כל כך. מה זה? למה הוא מספר לי פרטים אינטימיים כאלה? אני אישה זרה , לא חברה שלו- מעצבת לו ולאשתו המעצבנת את הדירה, מה קורה פה? הייתכן שהוא-
מה-
נדלק עלי?!?
והמבט שלו עונה לי שכן, ועוד
יך.
אבל אני מקצועית. סופר דופר מקצועית. אני קמה. הולכת לחדר הילדים. הוא אחרי. "תגידי", הוא מהרהר בקול רם וחם, "בהצעה שלך יש פונקציה של ציורי קיר, נכון? אולי תציירי פה משהו על הקיר? "
"בטח, אצייר עץ עם פירות שונים, הקטנים יוכלו לזהות איזה פרי מצויר איפה."
הוא מתלהב.
אה, נו, אני פה בשביל לעצב לך את הבית. יוחאי יוחאי.
והוא נעמד קרוב מולי ממש ס"מ ממני, אני מורידה את הראש כמו בתולה מבת עקיבא. הוא נשוי הוא נשו הוא נשוי
ובארבעה ימים הבאים אנחנו עובדים בדירה, אני מדביקה טפטים שנראים כמו אבן על הארונות במטבח, הוא צובע את הקירות בצהוב , אני מציירת את העץ בחדר ילדים, הוא מתקשר לקנות מיטת קומותיים דרך אתר אגורה, קונים ביחד שולחן לסלון ושטיחים בנחלת בינימין, אהילים בוולפסון והמוכר אומר לו :" יש לה טעם טוב לאשתך!"
אנחנו מגחכים מין גיחוך חצי בתולי חצי דקדנטי.
וכשאנחנו חוזרים ביום החמישי מקניות אחרונות הדלת פתוחה. יוחאי מחוויר , אני מייד מרגיעה אותו:" לא נורא, פרצו! נזמין משטרה, אבל במילא אין כאן מה לגנוב"
אנחנו נכנסים בזהירות מפוחדת ארנבית, והיא בסלון. אורנה. סביבה טישואים משומשים, וכוס תה על השולחן .
"חזרתי ." היא מיבבת. "אני מצוננת.. האפצ'ים שעשיתי הפריע ושלחו אותי הביתה ."
יוחאי , מבולבל לגמרי, אומר מילה אחת:" וואלה.."
היא בוחנת אותי ואני יודעת שאין לה מושג מי אני ומה אני עושה בביתה.
"אני אה.. אני עיצבתי לכם את הדירה… "אני אומרת לה בנחמדית.
והיא :" וואלה? סחטיין עלייך.. יצא סבבה " ואז, אני קולטת ממנה הרף של מבט אליו שואל ופגיע , והמבט סוגר אצלי הרמטית הכל.
את המחשבות, הפנטזיות והריגוש.
אני מסמנת לי ללכת.עכשיו. סיימתי את הרומן שלא היה. וסיימתי את הבית.
למחרת חיכה לי צ'ק בתיבת דואר. איליו צורף פתק: " הייתי, לא העזתי לעלות . כי את את. הבית נראה מדהים. תודה על הכל. יוחאי".
* כל קשר בין הכתוב לעיל ובין המציאות מקרי ביותר. בסיפור האמיתי מדובר בגבר גרוש עם שני ילדים , שלא הייתה בינינו כל ויברציה מהדהדת.הקשר היה ידידותי ומקצועי .
הקוראים היקרים המתמלאים תשוקה בלתי מרוסנת לשלוח תגובה מוסרנית נוזפנית עלי אישית כמפרידה זוגות חסרת לב מעידים שלא קראו את הכתוב עד הסוף, ואי לכך תגובתם תימחק .
המטבח- אחרי
חדר ילדים
הסלון- לפני
. 
ילומי אחרי – ניני משה
מיצב וידאו ארט " בּוֹר ועם הארץ" – מים שישי במוזיאון ' ינקו דאדא' עין הוד
הודעה לתקשורת
תערוכה חדשה במוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד
נולי עומר
בוֹר ועם הארץ
מיצב וידיאו ב"בור"
פתיחה: יום שישי, 26.12.08, בשעה 13:00
בימוי ועריכה: עמית גורן
צילום: ניצן (ניני) משה
מיצב הווידיאו בוֹר ועם הארץ הופק במיוחד לבור – חלל תצוגות הווידיאו הייחודי במוזיאון ינקו-דאדא. זהו בור של ממש שנכרה ביסודות המפלס התחתון של המוזיאון. המיצב עוסק בזירה ה(תת)-תרבותית העכשווית בארץ. כאן
היא מתורגמת לסוג של תאטרון אבסורד קומי-טרגי בגילומה של נולי עומר, המשחקת שלוש דמויות של נשים שכל אחת מייצגת חתך חברתי אחר. שלושתן "קרבנותרבות" המחכות במספרה לטיפולו של "מעצב הראש".
שלושה מוניטורים ממוקמים בבור ואחד מחוץ לו. בבור מוצגות שלוש דמויות המדברות זו עם זו ומגיבות האחת לדברי האחרת. כך מתקיימת שיחה בין שלושתן ובין שלושת המסכים, שבכל אחד מהם מוקרן גוון עכור אחר של התרבות, בדומה לערוצי הטלוויזיה שבהם "האח הגדול" מכתיב את הטון והתוכן. מהשיח, המיקום והמראה האבסורדיים של המוצג בבור, עולה המהות הנבובה והמנוונת של התרבות הישראלית העכשווית. מחוץ לבור מוקרנת דמות של אישה זקנה הקוראת ספר אודות האימפרסיוניסטים. הזקנה, שמרבית חייה שייכים לזמן עבר, מהווה ניגוד אנושי איכותי ותרבותי למתרחש נמוך בהווה, למטה בבור.
המיצב הינו מחווה למחזהו של סמואל בקט "הו הימים הטובים".
מיצב הווידיאו בבור נפתח כחלק מאירועי "חגיגאדא בחנוכה" במוזיאון, ויהיה פתוח לקהל במשך חודש ימים.
הפרויקט בתמיכת פרוטק מערכות מולטימדיה מוזיאלית, ומספרת גזוז.
מתוך "מילון הפנויה המפוכחת" – דוגמאות מז' וח'
"מילון הפנויה המפוכחת" יצא השנה בהוצאת ה'קבוץ המאוחד'. זהו מילון קומי המעניק הגדרות חדשות למונחים קיימים ( וגם לכאלה שאינם קיימים ). הדוגמאות לשימוש במילה באות לידי ביטוי דרך דמויות שחלקן קבועות ( שלושת הפנויות לדוגמה: דניאלה, יעלי ונעמה) , ומא' ועד ת' , דרך השימוש במילה נשזרות עלילות משנה קטנות .
מאת: נולי עומר
עריכה: יעל ישראל
איורים: מירה פרידמן
ז'
זבוּב זבל –צלם פפארצי.
סלבּ: די! עוף מפה זבוב זבל! חלאס! תפסיק להיטפל אלי!
זִבּוּל –דישון בקלישאות רוחניקיות.
*הוויה: אהוב את העבר שלך, סלח ושלח אור למי שפגע בך… היקום יישלח לך מתנות, רק תבקש ממנו… תתמיר את ההוויה שלך לשפע… הכול זה שיעור בחיים שהיקום שולח לך, ולכל אדם שעבר בחייךיש תפקיד ו-"
חבר שהוויה התנחלה אצלו: ומה התפקיד שלך: הוויה של טמטום? לזבּל את המוח? כבר שלוש בבוקר! תני לישון!
זִגּוּג – מגע ארוטי גרוע.
נעמה: נו נו נו, איך היה?!?
יעלי: מהמם! הוא נישק אותי בצוואר נשיקות מיניאטוריות כמו איזה ארנבת טיפשה, נגע בי בקצות האצבעות כאילו אני פיקולו מהמאה השבע עשרה, נישק אותי צרפתית נטולשון דה לה שנסון והיה בטוח שהוא מה־זה שיא החושניות! בקיצור, זיגג אותי.
זָדוֹן– שיטת לימוד ע"ש יצחק זדון, צייר ומורה לאומנות (1980-1911), המבוססת על השפלת התלמידים ונהוגה עד היום בבתי ספר לאומנויות.
סטודנטית לאמנות (בבכי): ואז… לפני כל הכיתה, הוא אמר לי שהרישום שלי נראה כמו התחת שלי… רפוי וחסר פרופורציות… וכולם צחקו!
חווה *בּלנדר (מורה לציור באותו מוסד, מחייכת, מהנהנת): הביטי חביבתי, אם לא טוב לך את תמיד יכולה לעזוב. אבל תדעי לך שגם במדרשה לא אחד ולא שניים מלמדים לפי זדון. עובדה שזה עובד! שנים אנחנו אוכלים לכם את האגו, אתם שותקים והאגו שלנו משמין! זץ לייף. טייק איט אור ליב איט.
זֶהוּת – שם נפוץ לבנות של מתנחלים.
אימא: תראה איזה מתוקה זהות!… זהו- אות!!! בואי מאמי, כפרה של אימא, תגידי לדוד נחמן את המשפט שאמרת אתמול שתהיה לו קצת נחת ממך למרות שיצאת נקבה.
זהות: ערבי טוב זה ערבי מת!?
זוּגוּש – זוגות שעושים מרגע מפגשם הכול יחד, 24/7 ומטבע הדברים הופכים לגוש.
דניאלה: נעמה, יש לך מושג לאן יעלי נעלמה? לא שמעתי ממנה שבוע.
נעמה: התקשרתי אליה אתמול, הייתי בג'הינום של הבאסה וביקשתי ממנה שתבוא אלי. ואז, אני שומעת אותה בטלפון שואלת את ה… יותם הזה שהיא הכירה לפני שבוע: יותם, אנחנו רוצים לקפוץ לנעמה? ואחרי שעתיים הם אצלי, היא והיותם הזה, שבהה בי והתנהג כמו *וילון, והיתה שיחת *גובּלן מהממת על תוכניות טלוויזיה, פוליטיקה,כאלה, קולטת? יעלי נהייתה זוגוש!
ח
חֲבִיּוֹנָה – אביונה שברחה/אורגנוזמה שנעלמה
הוא: וואו… היה… מדהים!
היא: …? כן?
הוא: …מה לא?
היא ….?
הוא: מה, לא… לא?
היא: לא.
הוא: הייתי בטוח לפי הקולות.
היא: כי… כמעט… אבל היא ברחה. אז היתה חביונה.
חַדּוֹפַן – עושה FUN פעם אחת בלבד.
דניאלה: תגידי יעלי, אולי יש לך ברזרבה איזה חדופן חתיך? אין לי כוח למתח של הלמחרת: הוא יתקשר, הוא לא יתקשר, למה הוא לא מתקשר, שאני אתקשר….
יעלי: מכירה כמה חדופנים הורסים. אבל את תצטרכי להתקשר בעצמך כי הם לא עונים לטלפון של מישהי שהם עשו איתה כבר פן פאק פעם אחת.
חֶלְאָה/חֲלְאִיזְם – ג'אנר נפוץ בעיתונות, המאמין בחוסר כבוד האדם (המרואיין), בסילוף דבריו, הוצאת דבריו מהקשרם, ברוע טהור ואף דוגל ברצח אופי . על שם העיתונאית הידועה חלאה מגדים.
שמרית: ראית מה כתבו עליו בעיתון?… אני מכירה אותו… לא ידעתי שהוא מסומם בועל קטינות שמרביץ לאשתו ו….
דניאלה: אני לא מאמינה שאת קונה את החלאה הזאת. מה, את מטומטמת?
שמרית: כן, מסתבר. די מטומטמת.
חֶלְקִיעיק – חתיכת אוכל קטנה שנדבקת לצד הפה בשעת אכילה, ולא נעים לצופה ממול להעיר לבעל החלקיעיק על קיומה הנוכח והמעיק.
בחור חדש שהלך עליו: את נורא יפה… ממ…
דניאלה: … אה… יש לך… אה..
בחש"ע (גוחן לעברה) : מה. מה מה. תגידי. תגידי….
דניאלה (נרתעת בגועל): חלקיעיק! שם, מעל השפה העליונה… מימין. לא ימין שלי! ימין שלך! לא! אוי… עכשיו זה למטה… אולי תלך לשירותים?
חֶרְפָּה – 1. שם מהתנ"ך, המוענק בדרך כלל לבת הזקונים אצל משפחות חרדיות, שגורלן לא שפר עליהן ונולדו להן בנות במקום בנים
חיה-לאה: לאה'לה, חיהל'ה, שרהל'ה, רבקהל'ה, חנהל'ה, דבורל'ה, חרפּהל'ה, בואו לאכול!
דוגמאות מתוך "מילון הפנויה המפוכחת" ה ' ו'
ה'
הַגְבָּרָה – גבר הנזקק ל*חיזוקית פורטה לגבריותו המעורערת.
נשוי (נוּגה ופיוטי): נעמה את… את עושה לי את זה. איתך אני מרגיש חי…יצרי… ו… נעמה… (משפיל מבט), אשתי היא החבר הכי טוב שלי, אבל..
נעמה (מטה אוזן): כן? מה? עוד אחד שצריך הגבָּרָה. תתגבּר! תתבּגר! יא אללה איתכם!!!
הִגָּיוֹן – סבון היגייני שנועד לניקוי ה*גנוז לאחר אקט מיני.
נעמה (נרעשת, בטלפון): דניאלה! יש לך היגיון?
דניאלה: נגמר לי, למה?
נעמה: שיט. לא נזהרתי ואין לי שום הגיון בבית.
הַדְבָּרָה – תופעת ההשפלה בפרהסיה. פופולרית בתוכניות רעליטי (ראליטי) בטלוויזיה, במהלכן המשתתפים נופלים כמו זבובים.
סטודנט לאמנות (תוך כדי רישום טבע דומם): ראיתם אתמול את הראליטי החדש של ערוץ 1? מנסים להדביר שם את המשתתפים באופן קטלני, עלק, יותר מערוץ 2 ו-10. איזה קטעים!
חווה *בלנדר: (עוברת לידו): מה, ניסית להיות מעניין? מצחיק? יש דברים שאולי לא כדאי לנסות.
הֲוָיָה – שם של רוחנית.
יעלי: מירב!?
מירב: הֲוָיָה.
יעלי: מה הוויה. הוויה בלי חזייה!? סתם. מה… מה זה החיוך המשונה והמפחיד הזה?
הֶלִיקוֹפְּטֶר – שם גנאי להומו בדור הפלמ"ח.
אסיה רפפורט: השכן החדש שלנו עשה רושם נחמד ומסתבר שהוא הליקופטר… נורא. נורא.
הַשְחָזָה – המצב שבו גבר ואישה מנסים למצוא חן בעיני הצד השני.
דניאלה: בדייט הראשון עם רון שוסטר כל הזמן השחזנו. הוא השוויץ בעקיפין, אני השווצתי במישרין.
הַשְּׁרָשָׁה – כשאורח נשאר שעות על גבי שעות אצל מארחו (ודומה שהוא מצמיח שורשים במקום).
נעמה: בא לך להשריש אצלי? אין לי חשק להיות לבד
ו'
ווּלְגָרִי – אדם שמוצאו מארץ וולגריה.
דניאלה (בהליכה מהירה ונרעשת): ה*ג'ריקן הזה מה-זה בהמה. כל פעם שאני עוברת ליד הבית קפה הוא צועק לי: בואי שבילי, יא גרוזינית! מה יש לו נגד גרוזינים? מאיזה מוצא הוא בכלל?
נעמה: וולגרי!
וָזֵלִין – איש יחסי ציבור.
דניאלה: הווזלין ההוא נמרח על הדוגמגישה ולא יורד ממנה שעות. כזה שקוף.
נעמה: אבל הוא מבריק.
דניאלה (מפהקת): שמנוני מדי לטעמי.
וִילוֹן – בחור בעל ארשת פנים מתנשאת, שאינו פוצה פה באירועים חברתיים.
יעלי: למה הבאת את הווילון האנטיפת הזה?
נעמה: הוא לא אנטיפת, הוא ביישן.
יעלי: תגידי לווילון שאם הוא רוצה לבוא אלי הביתה הוא צריך להיפתח. אין לי סבלנות לווילונות סגורים ומתוסבכים.
וַנְדָּל – סנדל/כפכף, המיוצר בצבעים שונים והפך למכת מדינה (מכונה גם 'קרוקס').
דניאלה: אימא, גם את??? למה את מסתובבת עם הוונדלים המכוערים האלה?
נעמי: מה זאת אומרת, דנדוש? כולם הולכים עם ונדל! מאוד נוח ופרקטי! קניתי גם לך, לנועה ולאבא.
דוגמאות מתוך "מילון הפנויה המפוכחת" גרסה סופית : א, ב, ג, ד
שלום חברים
השנה יראה אור הספר "מילון הפנויה המפוכחת" ( בהוצאת ה'קיבוץ המאוחד') . הספר הוא מילון קומי עכשויי, בו יש הגדרות חדשות למונחים קיימים, ורבות מתוכן עוסקות בעינייני גברים, נשים ,סקס ומה שמלפניו מצדדיו ומאחוריו. כמו בכל מילון בו יש משפט דוגמה של שימוש במילה במשפט, כך גם כאן, אלא שכאן משפטי הדוגמה נאמרים ע"י דמויות קבועות ביניהן יש מערכות יחסים , ומא' עד ת' , דרך מתן הדומגאות לשימוש מונח זה או אחר בשפה, כך נחשפות הדמויות ומהוות חלק מעלילות משנה ( יש אפילו רצח !) המעניקות פן נוסף למילון.
מילון הפנויה המפוכחת
מאת : נולי עומר
עריכה: יעל ישראל
איורים: מירה פרידמן
עיצוב גראפי : יאיר אביבי
א'
אֳבִיזָר – בחור או בחורה שיתרונם הבולט הוא היותם ייצוגיים.
נעמה: תראה את איציק שם, ליד הבּר, איך הוא משוויץ באֳבִיזָר החדש שלו, דוגמנית מהרעליטי הזה, ה'דוגמניות'… היי, לאן אתה הולך?.. להגיד שלום לאיציק?… אה… או קיי…
אֱגוֹז – בחור צעיר ורענן בעל שיער קצוץ ונוצץ מניקיון.
נעמה: מממ… מי זה האגוז החתיך הזה?… לאכול אותו…
שמרית : השתגעת?! זה האחיין שלי ! בקושי בן עשרים!
אַדְּרַבָּה – סוג של גרפס.
דני: שמרית הביאה אותי לבית של ההורים שלה פעם ראשונה. ישבנו לארוחת ערב, הכול היה סבבה, ופתאום, כשהאימא שלה הביאה קפה נפלט לי אדרבה.
אוֹרגָנוּזְמָה – אורגזמה נשית (ע”ע גנוז-ואגינה).
בחור חדש: גמרת?
יעלי: גמרתי מה, את החודש?
בחור חדש: מה חודש מה? אורגנוזמה היתה לך?
יעלי: כן, לפני חודש, עם החבר האחרון. היתה אורגנוזמה מדהימה.
אֲזוֹבִי – שעיר ומזיע.
דניאלה: תשמעי, הוא הוריד את החולצה… והוא…
נעמה: אזובי?
דניאלה: לגמרי.
ב'
בְּדַל – אקס רעיל שמוצה עד כלות.
דניאלה: היום יהיה לי אקשן.
נעמה: מה, יש לך מישהו חדש?… מה את עושה?
דניאלה: (בוהה בספר הטלפונים שבנייד) מחפשת בּדל.
בּוֹיְלֶר – נער ליווי (ג'יגולו בלעז) של קשישות.
אולגה (סבתא של נעמה): חובּ נישט כּכּוֶיעח… הבּוילר החדש שלי… משהו משהו.
שרה (סבתא של דניאלה): נו, שוין, אני את הבוילר שלי צריכה להחליף כבר. לפעמים עובד, לפעמים לא, אי אפשר לסמוך עליו… הוא יקר? שלך?
חנה (סבתא של יעלי)+אולגה : כן, אבל שווה כל גרוש.
בְּיוּרוֹקְרַטְיָה – תורת היריקה.
פקיד חרוץ: אני עובד במשרד הפנים, בא במגע עם האזרח הפשוט ולומד ביורוקרטיה באופן מעשי.
בַּלָּלַיְקָה – *אורגנוזמה ממין אוראלי.
נעמה: איזה יופי אתה מנגן גיטרה! תענוג! יודע גם בּלליקה?
מוזיקאי *נֶבֶל: לא, זאת ירידה ברמה.
בְּלֶנְדֶר (ע"ש חווה בלנדר) – האישה המסרסת.
נועם: פעם גם אני הייתי מצייר… אבל אימא שלי היא בּלנדר. חווה בּלנד. מכירה? ציירת. היא לא חשבה שיש לי כשרון אז הפסקתי.
שירה: בלנדר? מה אתה אומר… לימדה אותי בבצלאל. ריסקה לכולם את הביטחון. לי אגב, היא אמרה שאני אפס בציור. חיכיתי לרגע הזה: הזמנתי אותה לפתיחה שלי היום והיא צריכה להגיע.
נועם: ……. יופי יופי, אני צריך לזוז… שיהיה לך בהצלחה.
ג'
גְּבָבָה – גבּה מחוברת.
דניאלה: אני רוצה להכיר לך מישהי…
אלחוטאי: לא. לא רוצה עוד *אפודה. תודה.
דניאלה: היא בכלל לא אפודה… יש לה גבבה, כמו לפרידה קאלו.
אלחוטאי: וחוץ מהגבבה, היא דומה לה בעוד משהו?
דניאלה: אה… בצליעה.
גְּבִיָה – תחתוני גבר מתפוררים ומרופטים, בגוון של עכבר מת, להם הוא נאמן עד יום מותו.
1. נעמה: שיו… בא לי עליך בטירוף… תוריד את החולצה… ועכשיו… עכשיו את המכנסיים… אוי! גבייה!!!! אני צריכה ללכת…
2. דניאלה (בגועל): ויש עוד משהו שלא סיפרתי… כשה*אזובי התפשט…
נעמה: ראית גבייה…
דניאלה איך ידעת?
נעמה: לכל הגברים יש גבייה בארון.
גִּבֶּנֶת – שם לעג אצל החרדים לאדם שנולדו לו רק בנות (אבּו אל בּנת, אצל הערבים).
חרדה: ששש… הנה יענקל הגיבנת. יש לו שבע בנות. לפני שבוע נולדה לו הבת השביעית, הם קראו לה *חרפה.
גִּהוִּץ – תשובה מיידית וקטלנית לעלבון.
דניאלה: נעלבת מזה שהוא קרא לך *גבינה? אז למה לא גיהצת אותו על המקום?!
גבינה: כי אני לא יודעת לגהץ גברים, רק למרוח אותם.
גָּנוּז – פות, ואגינה.
הגבעתרון (בשירה הומייה): הגנוז גזוז בעוז ועזוז.
גַּנְזַךְ – *גנוז שלא ביקרו בו זמן רב.
נזירה א': מריה, *גלמוד אחד התעניין לי בגנזך.
נזירה ב': ג'יסס קרייסט שרלוטה, הוא היה גם אצלך?… מה לא עושים למען ישו!
ד'
דַּחְפּוֹר – גבר שמזיין בלי אהבה, רגישות, יצירתיות או התחשבות אלמנטרית.
נעמה: נו??? איך היה הסקס עם ה*אלקטרומגנט?
דניאלה: מה? אה. היה… היה כיף … נחמד… האמת, לא משהו… טוב… פעם ראשונה זה לא אומר כלום. (אחרי דקה של הרהור): היה גרוע! מי היה מאמין שאני אעשה סקס עם דחפּור.
דְּלַעַתנית – חסרת דעה.
דניאלה: גם דלית היא דלעתנית כמו כל החברות הקודמות שלך.
בחור קונוונציונאלי: לא נכון, דלית דעתנית.
דניאלה: בטח, מאוד דעתנית. עם הדעות שלך!
"עיצרו! ילדים אינם ירקות! " למרות שהצלמת Anne Geddes חשבה שהם כן , ועוד איך
ראיתי פרסומת חדשה נגד כינים ללא כימיקלים . בשדה ירוק של כרובים, מדבירצ'יק עובר שמח וטוב לב עם חומר ההדברה בידו ומתיז בחביבות קוטל מזיקים על הכרובים , עד ש- מה זה??? ראש של ילד ג'ינג'י מציץ עליו ומחייך. "עצרו ! ילדים אינם ירקות! למה לטפל בכינים שלהם עם חומרי הדברה?" אומרת הקריינית בעליצות. רגע.. אבל כאן, בפרסומת, הם כן ירקות לא? והנה עוד ראשי כרוב ילדיים! וכולם מתוקים ונראה שהם מאד נהנים להיות ראשי כרוב עליזים תקועים באדמה בסבבה.
אָן גֶדֶס- צלמת מפורסמת,עשתה קריירה מפוארת מצילומי תינוקות וילדים בתוך פרחים , פירות , גלמים, פרפרים, עכברונים ותולעים. הצילומים שלה באמת מדהימים . אסתטיים להפליא ומתקתקים כדבשי. הרעיון שלה, אני מניחה , הוא ליצור עולם יפה ,רך ועתיר מתיקות , חף מציניות, רוע וקושי. אני מאמינה שגם יוצרי פרסומת זו- חשבו דומה : יש אור בפרסומת, שמש, שדה ירוק, בריאות שכזו, ובתוך הכרובים – ראשי ילדים. מפתיע! מדליק! מאמי!
אבל רגע, שנייה. אולי, יכול להיות, שהחשיבה מאחורי הקונספט הזה אולי לא ממש נאיבית ושוחרת מאמיוּת .
כי התינוקות/ ילדים אינם מופיעים בצילומים כבני אדם אלא כפונקציות. אצל הצלמת הם חלק מהצומח או מבעל החיים לשם יצירת צילום מושלם, ובפרסומת הם כרובים כדי ליצור הקבלה בינם לבין הירקות: את האחרונים מדבירים וזה מסתבר ההבדל היחיד בין ילדים לירקות: אופן הטיפול במזיקים של האורגניזמים הללו.
למרות ההבנה הבסיסית שכולנו אורגניזמים אני באופן אישי כפי הנראה אוהבת לחשוב על תינוקות וילדים כבני אדם של ממש למרות ודווקא בשל העובדה שהם פיצים , ולא כעל צומח או בעל חיים.
זאת דעתי לגבי הקונספט, אבל אם יורשה לי לחנוך בחגיגיות את הביטוי המרשים גילוי נאות , בנוגע לתכשיר עצמו- אני לגמרי מברכת את קיומו , כי כשהילד שלי היה קטן וחזר מהגן עם חיות לא מחמד מיקרוסקופיות בשערו , היה עלי לשים על הראש המתוק שלו חומר כלשהו שלא מצא חן בעיני כלל בנוסף לשמפו רוזמרין המפורסם.
קצת חבל שאין לו כינים עכשיו. הייתי עושה מה שהרוחניים קוראים "תיקון".
והנה כמה צילומי בייביס ירקות, צמחים וחיות של Anne Geddes
תמונה אבסורדית סביב הבטוי:" הוא מוצא חן בעיני" שמשמעותו הפוכה מפירושו המילולי
שתי נשים פנויות , שיקה ומיקה יושבות בבית קפה. שיקה מבחינה בגבר שמביט בה מידי פעם.
שיקה ( בשאט נפש) : ההוא שם עם הג'קט החום- מוצא חן בעיני.
מיקה: באמת? איך את יודעת?
שיקה ( בגועל) : הוא לא מוריד ממני את העיניים! הוא חושב שאני משהו משהו, האורגניזם הגברי הדוחה הזה . תראי אותו! מה הוא חושב לעצמו? שבגלל שהוא מוצא חן בעיני גם אני מוצאת חן בעיניו?
מיקה: את לא מוצאת שום חן בעיניים שלו?
הגבר ניגש לשולחנן.
גבר: שלום.
מיקה ושיקה ( ממלמלות) .. שלום..
הגבר: קוראים לי שיקו
מיקה מחייכת. שיקה בהלם.
שיקה: שיקו? איזה מין שם זה? זה לא שם ישראלי בכלל
שיקו: על שם המוסיקאי הברזילאי שיקו בוארקי, אמא שלי ז"ל מאד אהבה אותו . תשמעי.. את מוצאת חן בעיני
שיקה: ( בלעג שוצף) מה אתה אומר…. על סמך מה בדיוק הגעת למסקנה הזאת?
שיקו: את אה… הסתכלת עלי.
שיקה: כי אתה לא הורדת ממני את העיניים! בדקתי אם אתה ממשיך, זה הכל, אני לא מוצאת חן בעיניך . זה נדמה לך יא אגו שמן
שיקו: אני לא שמן
מיקה: רוצה להצטרף אלינו ?
שיקו: בשמחה, אם אני לא מפריע
שיקה: אתה לא מוותר , אה שיקו? אני אומרת לך שאני לא מוצאת חן בעיניך ואתה בשלך!
מיקה : קוראים לה שיקה. ואני, אגב, מיקה.
שיקו: ??? מה? שיקה? אני לא מאמין! מה זה השם הזה, אם מותר לי לשאול?
שיקה ( בחוסר חשק) : אמא שלי ז"ל הייתה רומנטית . קראה לי נשיקה. הנ' ירד וכולם קוראים לי שיקה.
שיקו: (מצחקק) שיקה ושיקו …
שיקה: תפסיק.
שיקו: תגידי לי.. אה.. שיקה ( מצחקק) אם אני אגיד לך משהו כמו: אני מוצא המון חן בעינייך, את מקסימה בעיני. מה תגידי?
שיקה : באמת? אה.. תודה
שיקו: ואם אני אשאל אותך: שיקה, את מוצאת איזה חן בעיניים שלי? משהו נחמד?
שיקה ( בוהה בעיניו) מוצאת. מצאתי חן. כן.
מיקה: אז יופי שיקואים , אני הולכת. המשך חיים נפלא.
גב' עומר נדרשת לשלם מס פראייריות טייק 2
בפעם הקודמת כשקבלתי איומים מטעם 'רשות השידור' לשלם תרומה לאגרה סיפרתי כיצד קבלתי מהם יום אחד מכתב בזה הלשון:
גיברת עומר הנכבדה
מצאנו שאת עונה על פרופיל העונה על ציפיותינו למתן תרומה נכבדה ל'רשות השידור' . מאחורי התדמית שאת כה מנסה ליצור של האמנית / מצחיקה/ שובבית משהו, מסתתרת חננה ירושלמית פראיירית הנבהלת מאיומים על נקלה.
אי לכך ובהתאם לזאת אנחנו מאיימים עלייך שאם לא תשלמי לנו מייד את האגרה- תרומה ל 'רשות השידור' ע"ס 460 שקל , נראה לנכון לפעול כראות עיננו , הווה אומר עיקול חשבון הבנק שברשותך, החרמת הטלוויזיה שבביתך שעה שאת ובנך הקטן תצפו להנאתכם בשידורים חוזרים של תוכנית הדגל של הערוץ הראשון "חיים שכאלה" והוצאות נלוות של בית משפט שיכולות להגיע לאלפי שקלים.
הזדעזעתי. לא! אני לא חננה ולא פראיירית! אני אראה להם! אני לא אשתוק! אני אלחם ! אני יודעת מה אני אעשה! אני אשלם, ואכתוב על זה פוסט .
כן! הם כבר יראו עם מי יש להם עסק.
וזה בדיוק מה שעשיתי.
מאז , לא הפסקתי לקבל מכתבי דרישה לתרומות נוספות , שמחודש לחודש סכומן עלה, כי לא ששתי לשלם. שאלתי את חברי אם הם משלמים את האגרה. כולם כאחד עיוותו את פרצופיהם בגועל ובוז וענו כאחד:" מה פתאום". חלק אמרו שהיו מקבלים בדואר את הפתק הורוד המטומטם , זורקים אותו כלאחר יד לפח הקרוב, ובמרוצת הזמן הפסיקו לקבל. פשוט התייאשו מהם , וחלק אמרו שכלל לא מקבלים דרישה לתשלום. כן כן, ארצנו מחולקת למשלמי אגרה ( הפראיירים ) ולאלה שלא ( הלא פראיירים).
אז גם אני התחלתי ככה, מידי פעם לזרוק. טוב, לא ממש לזרוק , יותר להחביא ממני את הפתקים הורודים שהחלו להגיע בקצב של ריקודים אפריקניים.
כך היה עד שקבלתי מכתב מעו"ד יצחק לבני, המייצג את מרשתו – רשות השידור.הדורש ממני לשלם 701 שקל מייד ולא ( בואכה כל האיומים יוצאים לדרך בכיף).
החזקתי בידי את המכתב והתחלתי לרעוד מעצבים. עד כאן, נבחתי.
החלטתי לפעול. כתבתי מכתבים לרשות השידור בהם אני מעלה את טענותיי מדוע אני לא רואה סיבה לשלם את הסכום השערורייתי, ולא קבלתי כל תשובה. התקשרתי למשרדו של העו"ד הנ"ל ואחרי כמה ימים של ניסיונות שעלו בתוהו, קבלתי תשובה מתכתית ללכת לרחוב המסגר 9 , לבית 'רשות השידור'.
הגעתי לשם , וחשכו עיני. באולם מפוצץ ומהביל מעצבים ומאנשים עלו צעקות ועקצוצים וראיתי שיהיה עלי לחכות לפחות שעה וחצי. אבל אני, אל תראו אותי ככה, אני לא נבהלת בקלות אני. ביקשתי שיקבעו לי פגישה עם המנהל.
הפגישה נקבעה להיום באחת בצהריים. באתי מוכנה. אני אהיה אסרטיבית , חשבתי, אבל נעימת סבר. הנה מקום שלא יזיק לי להשתמש בעובדה שהייתי פעם חלק מהצמד "דבי ונולי" .
אמרו לי שיהיה עלי לחכות שעה. נהמתי ביני לביני וביטלתי את הפגישה שקבעתי לי לאחת וחצי. פקיד זיהה אותי והציע לקבל אותי מייד , אולי יוכל לעזור לי במקום המנהל ( הנה, חשבתי, כבר הולך לי קל) .
התיישבתי מולו ואמרתי לו : "אתה יודע כמה פעמים הופעתי בערוץ הראשון ומעולם לא שלימו לי?"
הוא גיחך:" אז מה, את רוצה יענו להתקזז?"
חננה גזעית :" סליחה, ביררתי (לא ביררתי ולא מוקסינים) ו'רשות השידור' חייבים לי עם רבית והצמדה כבר אלפי שקלים. זה לא אותה קופה? היום 'רשות השידור' משלמת לאמנים על תוכניות אירוח, נכון ? מה שאומר שלפי החוק הייתם אמורים לשלם גם אז, "
כאן הוא ממש חטף התקף צחוק. "את ממש, אבל ממש, לא בכיוון, זה חוק נולי"
חננה צדקנית: " תשמע, החוק הזה קיים משנת 1965! חלק מקבלים דרישה לתשלום וחלק לא! אם זה חוק, הוא צריך לחול על כל האזרחים ולא רק על הפראיירים"
פה הוא כבר התייאש." את רוצה לחכות למנהל? "
חננה:" כן"
ובינתיים, כדי להעביר את הזמן בנעימים למחכים בתור, התרחש לו תיאטרון רחוב: מופע מעניין של יצור ספק אדם ספק שור ערס במיוחד, שבורך בקול ובאוצר מילים היישר מהביוב. הוא חבש משקפי שמש שחורים ותכשיט זהוב קישט את צווארו הנאה. הוא החל את המופע בהקנטות מזוהמות לפקידות, ומשלא נענה בצחקוקים מפלרטטים, הוא פצח לעבר אחד הפקידים במלל פיוטי ערב לאוזניים כמוסיקה כנסייתית:" אתה גבר אתה? בוא החוצה יא מזדיין בתחת , אני אזיין אותך יא זבל!"
היה נעים, ואז הוזמנתי להיכנס למנהל. תכננתי לפני כן להיות נחמדה. להושיט לו יד, להציג את עצמי , לחייך, להבין אותו ,הוא גם בן אדם, וכל היום הוא צריך להתמודד עם אנשים מרוטי עצבים שלא רוצים לשלם. לא קל לו, חשבתי.
המנהל היה עסוק עם דברים אחרים כשידי נשארה מושטת באוויר. כשהרים סוף סוף את עיניו לא הבין מה היד הזאת רוצה ממנו. אולי להחטיף לו? הוא כבר ראה דברים… הצגתי את עצמי, אפילו התחצפתי והרהבתי עוז להשוויץ: "אתה מכיר אותי? " שאלתי בחן, " את אשתי אני לא מכיר" ענה בזעף.
חזרתי על הטקסט המבדח שאמרתי לפקיד ממקודם. המנהל לא הבין אותי: "מז"א חלק לא משלמים?" צעק בנרב. " את מדברת שטויות".
חננה לוחמת: "חברים שלי לא משלמים! אבל אני לא רואה את הערוץ הראשון. למה אני צריכה לשלם"
מנהל:" תני לי שמות !!!"
חננה אצילה ואמיצה :" השתגעת? מה פתאום שאני אסגיר את החברים שלי ( שרה גיבורת נ"ילי או לא שרה גיבורת ני"לי)
מנהל: "אז את מדברת שטויות! 38 שנים אני עובד כאן ובחיים שלי לא שמעתי
שטויות כאלה! מיל
א הייתי אומרת לי אני מסכנה תבטל לי את הקנס הייתי מבטל."
אני:" טוב, אז אני מסכנה תבטל לי את הקנס"
ואז קרה משהו מפתיע מאד: הוא לקח את המכתב מהעו"ד וקרע אותו. את לא חייבת. תשלמי רק מה שאת צריכה לשלם עד ינואר. 380 שקל. שלום.
חננה הוציאה את פנקס הצ'קים ושילמה 380 שקל. היא הרגישה שכחננה היא כמעט התעלתה על עצמה, בכל זאת השיגה ביטול קנס של כמה מאות שקלים, והיה גם משהו שהיא קלטה בזווית העין: שכשאמרה למנהל "תרגיע" אחת הפקידות צחקה.
