אזהרה חמורה:

זה קרה, קורה ויקרה לך עם חבר/ה שמערכת היחסים איתו/ה  חזקה , בריאה ואוהבת ,אבל כשהוא או היא מתאהבים (או מספרים לעצמם שהם מאוהבים) קורה משהו מבעית: הוא /היא  חדל/ה באחת להיות עצמו/ה . הוא/היא  מעורבב/ת  פתאום עם עוד אדם שלא היה חלק מחייך. כיוון שמדובר בחבר/ה קרוב/ה  את עוטה על פנייך חיוך צהבהב ובוהה בו/בה בתימהון נוכח הדינמיקה שהשתנתה מקצה לקצה. אמנם את שמחה שהוא/היא  מאושר/ת, אבל , אפעס , נראה שהוא/היא  קצת ירד/ה מהפסים. נהיה/תה קצת מטומטמ/ת. גם המבט שלו/ה השתנה. אמאל'ה. 

מאמי ומאמי עושים הכל יחד והם כל הזמן יחד . לא ניתן  לראות אותו/ה יותר, רואים זוג. גוש, המחובר משני אנשים. זוגוש. 

הזוגוש מאוהב בזוגיושותו. הוא מתפעל ומתפעם ללא הרף מעצמו.

הוא משוויץ בעיניים פסיכודאליות בסימביוזה המדהימה:

 "אני מתחיל משפט היא מסיימת…" מגרגר  מאמי מס'1 .

אני בסופר מתלבטת איזה בשר לקנות ובאותה שנייה ממש הוא מתקשר לשאול מה אני קונה…הומה מאמי מס' 2 . 

הזוגוש חושב שהוא נפש תאומה זה של זו .

אני מאמינה בהתאמה, אך לא בנפש תאומה, כי לדעתי אין דבר כזה. כל נפש שונה מהשנייה. לכל נפש יש את עולמה, מחשבותיה, דפוסי התנהגותה, את האינדיווידואליות שלה. אין לי ספק שבקיום מה שהזוגוש מכנה סימביוזה- אחד מהצדדים דומיננטי והשני נבלע ונטמע באישיותו. אחד מהם מבטל את עצמו. כי מה שקורה בד"כ,  שאחד מהצדדים או שניהם מוחקים את ההיסטוריה שלהם כלא הייתה.

קיום זוגי של שני בני אדם שאינם מבטלים את עצמם זה נוכח זה  לא יכול להתקיים בקונספט הזוגוש, אלא בקונספט זוגי נושם, שכל אחד מהצדדים ממשיך לקיים גם את העולם שהיה לו לפני בוא הבן/בת זוג וכל אחד מהצדדים תורם להתפתחות השני , לגדילה . זו בעיני זוגיות. כשיש מקום לשני אנשים שבוחרים להיות יחד.

 והרי דוגמאות שחוויתי על בשרי הנא:

דוגמה 1.

לאחר שנינה (שם בדוי ,השם האמיתי (לא) שמור במערכת) התגרשה, היא החלה לעבוד משרה מלאה  בדייטינג ונפגשה עם אין סוף אורגניזמים מהמין השני. היא נפגשה עם צורות חיים שונות ומשונות שהדהימו אותה ברמתם הבלתי מפותחת. היא הייתה בוכה על מר גורלה ומטבע הדברים הייתי מנסה לעודד . היא הייתה נרגעת, צוחקת קצת משטויות שליהגתי, ולמחרת הכל היה חוזר שוב.

יום אחד, לא הגיע הטלפון היומי מנינה. אחרי יומיים דאגתי והתקשרתי.

" הכרתי מישהו" אמרה בסטקטו של ארנבת "הוא מקסים, הוא כל מה שחיפשתי בגבר". וכל כך שמחתי בשבילה. יופי, יופי,  חשבתי. ואבנגוֹלה.

אחרי  שבועיים שלא שמעתי ממנה התגעגעתי והתקשרתי אליה.

"מה קורה ניני? אולי ניפגש מחר?" שאלתי בעליצות כבדבדה.

"אני אבדוק עם נחשון אם יש לנו תוכניות למחר, אם אין, נבוא בשמחה!"

ענתה בצהלה מהממת.

נשנקתי. מה פתאום היא רוצה לבוא איתו? לא הזמנתי אותו, עדיין.

" והיום גם קיבלנו מחזור " נאנחה בכיף, "אבל אם נהיה פנויים ונרגיש טוב נבוא".

???

ז"א שמעכשיו ועד להודעה חדשה אפגש עם נינחשון?  

קשר זה נותק וחודש לאחר חמש שנים כשנפרדה ממנו.

 דוגמה 2.

לילי (שם בדוי ב') ואני לא בקשר יומיומי ,(היא גרה בגליל, העיזה הגזעית הזו) אבל שומרות עליו, על הקשר, שלא יתנתק לו. הכירו לה מישהו, כך סיפרה לי בטלפון, והיה חיבור מצוין מהרגע הראשון. איזה יופי… …הנה, יש סיפורים אופטימיים, חשבתי לי ברכבת בדרך אליה לאחר מספר שבועות ,כשהזמינה אותי לבוא להתארח אצלה לסוף שבוע בצפון.

היא פתחה את הדלת ואת זרועותיה לקבל אותי. נכנסתי לבית החמים שלה, ובסלון ישב בן הזוג החדש.

"תכירי, רון " אמרה בגאווה מתוקה וגלויה. התיישבתי על הכורסה בסלון ומולי ישב הזוגוש לילירון. חיכיתי ב (חוסר) סבלנות שרון ישאיר את שתינו לבד. 

 אז רציתי!

רון נשאר לשבת עם שתי חברות הילדות עד השעה שתיים בלילה. אז התמתח, חייך ושאל את לילי בסבבית :" נפרוש למיטה?"

בבוקר הכין לילירון  ארוחת בוקר ולאחר מכן לקח אותי לטיול באזור. השיחות היו כלליות ומשמימות. אחר הצהריים, כשהזוגוש  החל לדבר על פוליטיקה נשברתי והחלטתי  לחזור לתל- אביב.

אחרי חודש בישרה לי לילי שהיא בעיר  ושאלה אם היא יכולה לקפוץ.

הלכתי שמחה וטובת לב לקנות קפה משובח ועוגה, ובשעה חמש היא הגיעה עם משלחת: רון ובניו. (גילאים : 17, 15, ו13)  ישבנו סביב השולחן במרפסת והשאלה "מה נשמע" נשאלה בכמה וורסיות שונות:

 מה קורה" (עם ריש אנגלוסקסית כי ככה אומרים את זה) "מה העניינים?" וכו'. עניתי שבסדר, שכידוע זו תשובה שלא אומרת כלום. 

דוגמה 3.

דרור (שם בדוי 3) הוא החבר הכי קרוב שלי.

הוא ואני מכירים אחד את השנייה עד כדי כך שאין הבעת פנים ולו המיניאטורית ביותר שאנחנו יכולים להסתיר זה מזו. זו קרבה של שנים, של יחסי אח ואחות .

קשר בטוח וטוב שלא מתערער על נקלה.

כלומר, כך היה עד לא מזמן.

בחודשים האחרונים יש לו חברה, עילית. מטבע הדברים התמעטו מאד השיחות לתוך הלילה, מתראים הרבה פחות, וזה נורמאלי. משמח בשבילו ומבאס בשבילי, אבל אלה החיים.

לפני חודש עברתי תקופה של שבוע שהיה מחפיר מבחינת מצב רוחי . (זה היה בדיוק לפני היומולדת. אצלי תמיד מוֹעד מוּעד לפורענות). בנוסף לדכדכת כנען שתקפה אותי, התנפחה לי מאד לחי שמאל בגלל שן טיפשה. כאיש הפיל העדפתי לא לצאת מהבית עד שיחזור לי צלם אנוש ,מה שלא ממש תרם לי לאופוריה סבבית. לא שמעתי ממנו בימים האלה ואחרי שבוע הייתה שיחה: כיוון שהוא בזוגיות עכשיו הוא רואה אותי פחות,  הסביר,  ובנוסף טען שאני לא מפרגנת לה. (סאב טקסט :למה את לא חברה שלה?! ) עניתי שאין לי איתה שפה משותפת. הוא נהם שזה לא בסדר.

למחרת  הזוגוש הגיע ליומולדת שלי , ההקדשה (הכללית להפליא) הייתה מדרורעילית.

לסיכום:

זה טבעי שאינטנסיביות הקשר תחלש, אבל לא טיבו של הקשר ,לא איכותו ולא מהותו. החבר או חברה כופים  דינמיקה חדשה בה יש ליצור חברות קרובה עם האדם החדש או שיש סיכון בניתוק הקשר. אבל חברות אמיתית היא משהו שנבנה מעצמו כתוצאה של התאמה של אישיויות. זה לא משהו שיכול להתקיים באופן מלאכותי. הזוגוש מכתיב לכם  פרידה ממערכת היחסים שהייתה ולקבל צורת מפגש חדשה (ברוב המקרים שיחת חולין כללית משעממת.וכמובן  יש מקום לדיונים אינטלקטואלים עזים במפגש עם זוגוש, רק שלי זה טרם קרה). 

וזה המקום להצהיר שחור על גבי לבן לחברי הקרובים:

אני נשבעת שכשיהיה לי בן זוג אשמור אתכם על איכות הקשר

ולעולם לא אהפוך לזוגוש.

את המילה המקסימה "נקבה" אנו מכירים מכיתה ב', מספר בראשית. המילה נקבה באה, ילדים, מהמילה נקב. מהו נקב?  חור.

מאז ועד עצם היום הזה, ישראל, ינואר 2012, המין הנשי מכונה  בעברית  "נקבה".  אי לכך ובהתאם לזאת, יהודיה יקרה החיה כאן ועכשיו, כשאת נאלצת לכתוב מהו מינך, את כותבת : אני נקב. נקבה.   חור. חורית.

כשהנקבה היהודיה גדלה ומתפתחת  יפה היא מכונה בחילונית , ישראל ינואר 2012 –  "כוסית", מהמילה "כוס".  כן, כוס.

יש לו מקבילה  לגבר מפותח יפה  – היא המילה האינטליגנטית "כוסון", כי אנחנו פמיניסטים ומתקדמים.

 דוגמה  לשיח עכשווי טיפוסי:

פיני –  חלי את כוסית שחבל על הזמן אין דברים כאלה

חלי- פיני גם אתה כוסון שחבל על הזמן אין דברים כאלה

כשהכוסית והכוסון מתחתנים, ישראל, ינואר 2012 , הכוסית מכנה את בן זוגה "בעלי". כיוון שהיא הרכוש שלו  והוא, מטבע הדברים, הבעלים של הרכוש.

והנה, ינואר 2012  , החברה החילונית מזועזעת קשות מתופעה שוביניסטית חשוכה בשם "הדרת נשים". זרועות  רעל  נשלחות מהחברה החרדית ולופתות את הנקבות באזיקי ביזוי והשפלה.

אסור לנקבה לתת קולה בשיר כי "קול באישה ערווה" . מה שקורה, שכאשר הנקבה  פוצחת קולה בשיר,  החרד רואה מייד בעיני רוחו את כוסה.  הוא מתגרה ויש לו קישוי, דבר המקשה עליו להתפלל לבורא עולם.  ואוי לה , לנקבה, אם תשב מקדימה ברכב ציבורי כי גופה טמא מעצם היותו גוף  נקבה.

חוששתני שהשוביניזם , שנאת נשים החשוכה חלחלה במשך דורות ושנים לתוך הציבור החילוני וההוכחה קיימת לא רק דרך השימוש היומיומי כלאחר יד במילים : "נקבה", "כוסית" ו"בעלי"  אלא למשל , גם דרך הפרסומות המפגרות שאנו שומעים ברדיו כדוגמת :

" היא משגעת אותך, מטריפה אותך, היא צייתנית ומהירה –ג'אגואר החדשה " . (הקופי המזהיר : חשבתם בהתחלה שמדובר באישה, נכון? לא! מדובר במכונית). או בטלוויזיה, שלל פרסומות עם בחורות עירומות , זו פרסומת לסבון, זו פרסומת ליתושים, מה זה משנה, העיקר להראות גוף חשוף של נקבה. וגם בערוץ 8 , הערוץ  הנאור, האינטלקטואלי, מראים פרומו של בחורה חשופת דדיים, הם מטושטשים  אמנם , כדי לתת לה כבוד, והיא אומרת משהו כדוגמת:" לאן צריך להגיע בשביל להגיע " יענו הפוך על הפוך, יענו יש כאן קריצה. גיחי.

התוצאה- אותו דבר. ויש עוד מיליון ואחת דוגמאות.

לכן נכון לרכוב עכשיו על הגל העכור המביש השחור מלא הביוב ורעל המכונה "הדרת נשים" ולעשות בדק בית אצלנו, החברה החילונית.

 להוקיע את המילים השוביניסטיות "נקבה, כוסית , בעלי" (אין לי ספק שיש עוד למכביר) ולהמציא להן שם חדש, מכבד.

לדכא בריש גלי כל גילוי של גזענות כלפי נשים.

להשקיע כספים בקמפיינים גדולים וחזקים.

לחוקק חוקים ברורים חד משמעיים. לתת עונשים חמורים.

כדי שקול הצעקה נגד הדרת נשים לא יהיה רק קול.

שנשלח גם אנחנו זרועות לתוך החברה וששלנו יהיו זרועות בריאות, נאורות,  טובות ומיטיבות .

שנעשה שינוי.   כי הגיע הזמן.     

 א. הנקבה הכוסית משוחררת ושלוחעת רסן כשהיא מקיימת יחסי אישות, אך לכגומיירעס, חוזיירעס להיות רכושו של הבעלים שלה -  בעלה (או של  כל גבר אחר איתו שכבה המופקיירעס לצורך העניין בו עסקנען).

ב. הנקבה בתפקיד הנקב ממלאת את ייעודה לספק את צרכיו של בועלה מתעלמת מצרכיה היא  ובתמורה היא מקבלת תשלום כלשהו  המוסכם מראש ע"י שני הצדדין.

ג.שתי התשובות נכונות נכון לאביב 2011 , ת"א, ישראל.

ב31.12 בשעה 19.00 בzoa תיפתח תערוכת התרומה " בלי" בהשתתפות האמנים : איילת השחר כהן, אלכס ליבק, אסנת שפס, דודוגרשטיין, דני בק, דני רייזנר, חיה גרץ רן, חנוך פיבן, יאיר אביבי, יפעת גלעדי, יאיר אביבי, יסמין רונאל, ליהיא לפיד, ליאורה קנטרביץ', מורן שוב, מירב רהט ומנחם גרייבסקי, מלי דה קאלו, נולי עומר, נירית גור קרבי, עירית קיי, קרן גילרמן הראל, קרן שפילשר, שרה זלוטי ושרה כהנה.

ציורים, צילומים ופסלים . כל העבודות יימכרו במחירים נמוכים בהרבה ממחירם הרגיל בגלריות. כל ההכנסות הולכות לעמותת "חיבוק ראשון" למען תינוקות נטושים.  עבודות נהדרות, קטרינג, מוסיקה, שנה חדשה, רצון טוב וטוב לב. כדאי לבוא.

נו, טוב.
 בחלקה השני של פגישתנו,  עזרתי לה בהכנה לאודישן. אני, שאין איומה ממני באודישנים. (באחרון , למשל, היטבתי להדגים  לבמאי ולמלהקת משחק גרוע עד כדי כך שהמשפט שאמרתי נשמע היה לי כמו הפרודיות שאני עושה  על משחק איום במיוחד), אבל  בעזרה לאחרים- אני יודעת בדיוק! מה  יש לעשות. עבדנו בדקדקנות על המונולוג שהביאה, עברו שעתיים  והרגשתי שמחה וסיפוקייכיי. ( סיפוקייכיי- בארמית – מהמילה סיפוק. זיכרון אפל  מטקס החתונה , ממלמולי הרבי).
בפעם הבאה אחליף כישרון עם אשת שיווק. אולי. חייבת ללמוד את הנושא הזה.  בעצם בא לי טיפול שיאצו. אחר כך שיווק. נראה .
ממליצה לבנים לנצל את מדיום הרשת , להתחזות לבנות ולהחליף כישרונות. אופס, יצא לי חרוז . אלמלא לא הייתה לי אלרגיה נוראה לחרוזי חמשירים הייתי מציעה בשמחה  גם שעת חריזה.
 
 

מילא כמה דקות היו מוקדשות ל"פח הגדול" , כחלק ממה שקורה כאן , אבל לא, תוכנית שלמה מוקדשת לנושא  והדיון החשוב, במפלס הביוב הטלוויזיוני הבלתי ראוי  לצפייה נמשך ונמשך, ולמה? כי זה חשוב! ובעיקר  מקסים ומעניין הרבה יותר ממה שקורה , למשל בעולם , מחוץ לארץ הקטנה שמזמן גילחה שפם תמים . חשוב לתת זמן שידור יקר  בנושא הביוב ואשתו , הפח הגדול והפה הגדול של  הענוגה,ההפקה, הזכיינים, שאין גבול לתאבונם לרייטינג וכסף , ואיך הם לא קולטים את זה , שהענוגה הזו , ההיא שהדיחו , היא בעצם הם עצמם.
 

אני שמחה להזמינכם לבקר באתר הבית החדש שלי www.nuliomer.com

התנועה להחזרת ה"אמרתי לך?!"  אוספת בימים אלו עשרות  אלפי חתימות של צודקים מתוסכלים וממורמרים  להחזרת שתי המילים החשובות הללו  לשגרת השיח היומיומי.  להווה ידוע לך שה"אמרתי לך?!" מהדהד באוויר  אותו רגע קדוש גם אם אינו נאמר בקול רם  ע"י בעל  ה"אמרתי לך" שמתאפק וחונק מילים אלו בסבל ישוּעי.
תענוג צרוף ונדיר זה, של אמירת "אמרתי לך?!" ע"י האדם בזמן הוכחת צדקתו כאשר הזולת אינו יכול בשום פנים ואופן להכחיש זאת  נלקח מאיתנו  בשנים האחרונות  בשם האצילות, הטקט וההתחשבות בו ,בזולת.

התנועה דורשת כעת מהזולת להתחשב בחזרה, ושבאצילות טקטית יספוג  צרורות של "אמרתי לך?!"  שהצטברו  אצלנו שנים. אנו מודעים לכך שבשל ההצטברות  הנ"ל במערכת יש תופעה הדומה ל"אבנית" , מה שבהחלט יכול לבוא לידי ביטוי באמירת "אמרתי לך?!" גם לא במקום שלא לצורך ושלא לעניין ועל כך אנו מתנצלים כמובן מראש.
 

אנו פונים לכל מי שחפץ להצטרף לתנועה לצרף את חתימתו בזאת

בכבוד רב
 יו"ר התנועה

להבה עוז לפידות